עם תוצאה מצוינת וחסרת תקדים בעידן המודרני, עמנואל מקרון נבחר (24.4.22) לכהונה שנייה כנשיא צרפת. מקרון הוא הנשיא המכהן הראשון מזה 20 שנה הזוכה בכהונה שנייה, והראשון ברפובליקה החמישית העושה זאת כאשר יש לו רוב גם בפרלמנט. התוצאה היא ניצחון אישי של מקרון, שהיה זה רק הקמפיין השני בחייו.
באופן חלקי לפחות, היה זה גם ניצחון לפוליטיקת המרכז, הליברלית והפרו-אירופית על פני הפופוליזם – מנתח אקונומיסט. מקרון הציג את ההתמודדות בסיבוב השני כמאבק בעד או נגד סובלנות, חופש, כבוד והאיחוד האירופי. מרין לה-פן טענה שזוהי בחירה בין העם לבין האליטה המנופחת של פריז. בסופו של דבר, מספיק בוחרים – במיוחד אלו שבשמאל שאינם מחבבים את מקרון ולא תמכו בו בסיבוב הראשון – התייצבו מאחוריו, ולו כדי למנוע ניצחון של לה-פן.
התוצאות עלו בקנה אחד עם המגמות בסקרים בשבועיים שבין שני הסיבובים. לפני הסיבוב הראשון, המומנטום היה לטובתה של לה-פן, אשר הציגה את עצמה כ"קול העם" והתמקדה באיזורים הכפריים והכפריים-למחצה שם היא חזקה במיוחד. היא עסקה ביוקר המחיה – הנושא המטריד ביותר את הבוחרים. מקרון שגה קשות כאשר החל באיחור לנהל ברצינות את הקמפיין שלו. התמונה השתנתה לקראת הסיבוב השני. בעימות ביניהם בשבוע שעבר, הדגיש מקרון את קשריו של לה-פן עם ולדימיר פוטין, חשף את חוסר העקביות שלה בנושאי המיסוי, אירופה, מדיניות האנרגיה ועוד.
נצחונו של מקרון הוא אומנם מוחלט, אך גם יש בו אזהרות. בשנת 2002 זכה ז'אן-מארי לה-פן, אביה של מרין, ב-18% מהקולות בסיבוב השני בבחירות לנשיאות. בתו זכתה לפני חמש שנים ב-34%; הפעם היא הפסידה שוב, אך מעולם לא הייתה קרובה יותר לארמון האליזה. בסיבוב הראשון קיבלו המועמדים הפופוליסטיים יחדיו 58%.
מקרון קיבץ מאחוריו סוציאליסטים, אנשי מרכז, ירוקים ומרכז-ימין – כך שהאופוזיציה הקולנית ביותר נמצאת כיום בקצוות. אי-אפשר להטיל על מקרון את האחריות לקמפיינים העלובים של המועמדים ממפלגות הזרם המרכזי, אותן ריסק במישור הלאומי אך עדיין מובילות את רוב הערים והמחוזות. אבל מי שמובילים כעת את האופוזיציה הם לה-פן מן הימין הקיצוני וז'אן-לוק מלנשון מן השמאל הקיצוני. שניהם ינסו למרר ככל הניתן את חייו של מקרון בקדנציה השנייה.
האופוזיציה יכולה להגיע מן הפרלמנט. על-פי המסורת, ראש הממשלה, ז'אן קאסטה, יתפטר היום וממשלת ביניים (כנראה שוב בראשותו של קאסטה) תוקם לקראת הבחירות לפרלמנט שיתקיימו בשני סיבובים ב-12 וב-19 ביוני. אין ערובה לכך שמפלגת "הרפובליקה קדימה" של מקרון תשמור על הרוב הנוכחי שלה (312 מבין 577 המושבים באסיפה הלאומית). מלנשון בהחלט עשוי לבסס את הבלוק השמאלני-קיצוני שלו. אבל למקרון יש סיכוי ממשי לזכות שוב ברוב, תודות למספר תנועות שהוא מאחד.
הסיכון הגדול ביותר לקדנציה השנייה של מקרון עשוי לבוא מן הרחובות, צופה אקונומיסט. האיגודים המקצועיים יתנגדו ליוזמתו להעלות את גיל הפרישה מ-62 ל-65. המורים ייאבקו בכוונה להטיל עליהם יותר משימות. מעל לכל, אלו הסבורים שהדמוקרטיה הייצוגית שוב אינה עובדת בשבילם יחפשו דרך להבטיח שכעסם יישמע, בדיוק כמו "האפודים הצהובים" ב-2019-2018.
מקרון הצליח פעמיים להותיר את הפופוליסטים מחוץ למשרה הרמה הגבוהה ביותר בצרפת; זהו הישג ראוי לציון. רוב האיחוד האירופי והברית המערבית נושמים לרווחה. אבל כעת יש לו עבודה רבה אם הוא רוצה לחדש את כוח המשיכה של הפוליטיקה הליברלית ולבלום את גל ההצלחה הגוברת והמתמדת של הקיצונים, מסיים אקונומיסט.