כמה רוסים היו תומכים בפלישה לאוקראינה אילו הייתה ברוסיה עיתונות חופשית? האם הימים הראשונים של הקורונה בסין היו שונים אילו הייתה בה עיתונות חופשית? ב-3 בחודש צוין יום העיתונות החופשית, ואקונומיסט מזכיר מדוע היא חשובה: היא מגבילה את בעלי העוצמה, חופשת שחיתות ומרתיעה מפני ניצול לרעה. הזרימה החופשית של המידע היא צינור החיים של הדמוקרטיה; בלעדיה הבוחרים אינם יכולים להחליט. אבל חופש העיתונות הולך ויורד ברחבי העולם. 85% מבני האדם חיים במדינות בה חופש זה נפגע בחמש השנים האחרונות, והיא כיום מדוכאת יותר מכפי שהייתה בשנת 1984, בעיצומה של המלחמה הקרה. מאות עיתונאים עדיין כלואים ועשרות נהרגים מדי שנה, גם אם שליטים סמכותנים משלמים מס שפתיים לרעיון של עיתונות חופשית ובוחרים בכלי נשק מתוחכמים יותר כדי לתקוף אותה. תקציבי פרסום ממשלתיים נמנעים מאמצעי תקשורת אופוזיציוניים; הללו סופגים ביקורות מס וקנסות על "השמצות". צעדים כאלו עלולים למוטט אותם כלכלית, ואז הם נרכשים בידי מקורבים לשלטון, להם לא אכפת להפסיד כסף כל עוד הם מרצים את השליטים. טכנולוגיה מופעלת כדי למרר את חייהם של עיתונאים ביקורתיים. כלים חדשים מקלים לעקוב אחריהם. תוכנת פגסוס הושתלה בטלפונים של קרוב ל-200 עיתונאים, כך שניתן לאתר את מקורותיהם. אפשר להשתמש ברשתות החברתיות כדי להטריד עיתונאים; כמעט 75% מהעיתונאיות ספגו הטרדות מקוונות. המצב מפחיד עוד יותר כאשר מדובר במסע מאורגן הנתמך בידי המפלגה השלטת, כפי שמתרחש למשל בהודו: מתנגדיו של ראש הממשלה, נרנדה מודי, סופגים איומי רצח ואונס ולעיתים גם מתפרסמות כתובותיהם. גם בדמוקרטיות ליברליות נעשה לעיתים שימוש לרעה בחוקי דיבה ופרטיות. אוליגרכים זרים תובעים עיתונים אנגליים בתקווה להשתיק אותם. פוליטיקאים תבעו 60 פעם בשנים האחרונות את העיתון הפולני "גאזטה ויבורצה". עיתונאית ממלטה שחשפה שחיתות ממשלתית התמודדה עם 40 תביעות כאשר נרצחה ב-2017. כיצד יכולים להגיב מגניה של העיתונות החופשית? אקונומיסט מציע להתחיל בלחץ על הממשלות לעדכן את החוקים המיושנים, המאפשרים להפוך לשון הרע לעבירה פלילית [כמו בישראל]. עליהן לפעול גם נגד תביעות השתקה, כפי שעושה האיחוד האירופי. בהמשך, על העיתונות החופשית למצוא מקורות מימון חדשים, כמו מלכ"רים ובעלי אמצעים שהיא חשובה להם. לשידור הציבורי יכול להיות תפקיד חשוב, בתנאי שעצמאותו מובטחת. המשימה קשה יותר במדינות שאינן דמוקרטיות, אך הטכנולוגיה יכולה לסייע. כאשר מסוכן לדווח מן השטח, תקשורת לווינית ו"ביג דאטה" מאפשרים לדווח מרחוק. מדינות חופשיות יכולות להציע לעיתונאים ממדינות אלו מקלט ומקום בטוח לעבוד בו. במקומות בהם מוטלת צנזורה הדוקה, אזרחים יכולים להשתמש ברשתות וירטואליות פרטיות (VPN) כדי להגיע למידע החסום ובכלים מקוונים כדי לשמור את הדפים לפני שהם מצונזרים. עיתונאים במדינות חופשיות יכולים לסייע לעמיתיהם שבמדינות סמכותניות. שיתופי פעולה חוצי גבולות חשפו למשל את פרשת פגסוס ואת מסמכי פנמה. מערכת הענן של וושינגטון פוסט אפשרה לעיתון הפרו-דמוקרטי אפל דיילי מהונג-קונג להמשיך להתפרסם. המאבק אינו פשוט, מדגיש אקונומיסט. הקורונה נתנה לממשלות תירוץ לדכא את העיתונות החופשית: כמעט 100 מהן עשו זאת בנימוק של "בטיחות הציבור". דונלד טראמפ הראה כיצד דמגוג יכול לפגוע באמון בתקשורת ואחרים מחקים אותו. בשנה שעברה אמרו קרוב ל-60% מן הנשאלים ב-28 מדינות, כי התקשורת מטעה את הציבור. יש כמובן מי שעושה זאת, ויום העיתונות החופשית הוא הזדמנות טובה גם לעיתונאים לשאול האם הם מפיקים את המיטב מן החופש שלהם.