זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, קרא ג'ו ביידן לממשל לתפקד טוב יותר. רוב האמריקנים סבורים שהוא נכשל בכך: התמיכה בו עומדת על 42% בלבד בעוד 53% אינם מרוצים מתפקודו. הקורונה היא דוגמה פשוטה לאופן בו נכשל ביידן לשכנע את האמריקנים שממשלו מתפקד כיאות, מנתח ניו-יורק טיימס. סקרים מלמדים, שהקורונה – ולא הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן – היא מקור בעיותיו הפוליטיות של ביידן; התמיכה בו החלה לצנוח ביולי שעבר, חודש ומעלה לפני הנסיגה. היה זה כאשר זן הדלתא התפשט ופורסמו דיווחים לפיהם החיסונים אינם מעניקים הגנה מפניו – ולאחר שביידן הבטיח במשך חודשים שיום העצמאות, 4 ביולי, יהיה גם יום השחרור מהקורונה. כאשר זה לא קרה, האמריקנים התאכזבו. בתחילת הדרך הראה טיפולו של ממשל ביידן בקורונה כיצד הממשלה יכולה לפתור בעיה גדולה. מיליוני אמריקנים התחסנו מדי יום וביידן השווה זאת להתגייסות בזמן מלחמה. אבל אז המצב הורע. הממשל העביר מסרים סותרים בנוגע לזריקות הדחף והמסיכות, ופקידים לא נתנו אמון בציבור ולא אמרו לו את כל האמת על הנגיף ואמצעי ההגנה מפניו. הקונגרס השתרך מאחור, כאשר המימון למאבק בקורונה נקלע לאש הצולבת שבמאבקים הבין-מפלגתיים. ג'וליה אזארי, מומחית למדעי המדינה מאוניברסיטת מארקט, אומרת שהטעות הגדולה ביותר של ביידן הייתה הבטחות-יתר. בקיץ שעבר הוא הבטיח שוב ושוב, שהחיסונים יהפכו בקרוב את הדאגה מפני הנגיף לנחלת העבר – דעה שגם כמה מומחים החזיקו בה. לביידן לא הייתה שליטה על התפשטות הנגיף לאחר מכן, אבל הוא יכול היה ליצור ציפיות מציאותיות לגבי האופן הבלתי-צפוי בו עלולה המגיפה להתפתח. בעיה נוספת של ביידן היא הקיטוב הפוליטי סביב הקורונה, אשר הפך את החיסון לעימות מפלגתי ורפובליקנים רבים סירבו להתחסן, למרות שזהו הנשק הטוב ביותר נגד הנגיף. לנוכח קיטוב עמוק זה, לביידן יש כעת אפשרויות מוגבלות מול הקורונה. לפי מחקר אחד, תמיכתו בחיסונים אפילו עלולה לגרום ליותר רפובליקנים שלא להתחסן. אבל למרות זאת, הציבור יטיל עליו את האחריות להתפרצויות נוספות אם יהיו כאלה; הוא מצפה מהנשיא לפתור בעיות קשות, גם אם אין מחוץ לשליטתו. הטיימס מזכיר, כי ביידן עצמו תיאר את קריאתו לשיפור תפקוד הממשל כמבחן לדמוקרטיה האמריקנית. הוא השווה את המצב לשנות ה-1930, כאשר הדמוקרטיה עמדה למבחן מול הפשיזם, והצביע על איומים חדשים: מצד דונלד טראמפ נגד הלגיטימיות של תוצאות הבחירות ומצד שי ג'ינפינג נגד יכולתה של הדמוקרטיה להתמודד מול סין. יש גם מרכיב היסטורי: מאז מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, האמון של האמריקנים בממשלתם נמצא בירידה. אם ביידן היה מצליח, הוא יכול היה לסייע לשנות מגמה זו. אבל הקורונה והתמודדות הממשל איתה עשו את ההפך: האמון במרכז לבקרת מחלות צנח מ-69% באפריל 2020 ל-44% בינואר השנה. חוסר אמון בממשל עלול להפוך למעגל שוטה: הממשל זקוק לאמון הציבור כדי לבצע משימות (למשל, להתחסן); בלי אמון, הוא מתקשה לפעול; וכאשר הוא אינו פועל – האמון ממשיך לרדת. בהינתן הקיטוב הפוליטי סביב הקורונה והתפקוד החלקי של הממשל, הספקנות ולא חידוש האמון צפויה להיות התוצאה.