השבוע שעבר סילק במעט את הערפל מעל המלחמה באוקראינה: 9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, בא וחלף בלא שינוי באסטרטגיה הרוסית. ולדימיר פוטין לא הכריז על מעין-ניצחון או על הסלמה. לכן, מנתח ניו-יורק טיימס, נראה שהתוכנית הרוסית כרגע היא "עוד מאותו הדבר": המשך מלחמת ההתשה בדרום אוקראינה ומזרחה, תוך נטישת המטרה של החלפת השלטון לטובת תפיסת שטח שאולי בסופו של דבר יסופח לרוסיה. מנקודת מבט אמריקנית, מדובר בהצדקה לאסטרטגיה הקיימת. ארה"ב מגבירה בהתמדה את הסיוע לאוקראינה, כולל חבילה בת 40 מיליארד דולר שכנראה תאושר השבוע בידי הסנאט – מבלי לגרום בתגובה להסלמה רוסית מסוכנת. האפשרות שמלחמה עקיפה תגרום לרוסיה לטפס על הסולם לעבר עימות רחב יותר, הוזכרה בטלוויזיה הממלכתית הרוסית – אך נכון לעכשיו לא כאפשרות ממשית שבידי הקרמלין. ברור שפוטין אינו אוהב את משלוחי הנשק לאוקראינה, אבל נראה שהוא מוכן להילחם בתנאים הללו במקום ליטול הימורים מסוכנים יותר. עם זאת, מדגיש הטיימס, ההצלחות האמריקניות יוצרות התלבטויות אסטרטגיות חדשות. קיימים שני תרחישים לששת חודשי המלחמה הבאים. בראשון, רוסיה ואוקראינה מחליפות שטחים בקנה מידה קטן והמלחמה הופכת לסכסוך קפוא – בדומה למלחמות אחרות של רוסיה בסמוך לגבולה. כל הסדר שלום יחייב הסכמה לשליטה רוסית בחצי-האי קרים ובחבל דונבס, גם אם לא בגשר היבשתי ביניהם ברובו היא מחזיקה כעת. תרחיש כזה יעניק למוסקבה פרס ברור על תוקפנותה, אשר יגמד את כל מה שאיבדה במלחמה; ואילו אוקראינה תהיה מוקטנת ומוחלשת, למרות הצלחותיה הצבאיות. עסקה כזו לא תהיה מקובלת על קייב, וושינגטון או שתיהן. אבל גם החלופה – קיפאון תמידי שעלול תמיד להתלקח למלחמה בהיקף מלא – יותיר גם הוא את אוקראינה חלשה יותר, תלויה בזרם של כסף וציוד מערביים ופחות מסוגלת להשתקם. לא ברור האם ממשלי ביידן וזלנסקי יפעלו בחוכמה אם ישקיעו באסטרטגיה של קיפאון ממושך המצריך תמיכה דו-מפלגתית בארה"ב, משום שזו עלולה להתפוגג. התרחיש השני שמציג הטיימס הוא שבירת הקיפאון לטובתה של אוקראינה. הצבא האוקראיני טוען שמימושו של תרחיש זה מצויה בהישג ידו, ושעם סיוע צבאי מספק הוא יוכל להפוך את נצחונותיו המתונים לנצחונות גדולים, ולהדוף את הרוסים לא רק לקווי ערב המלחמה אלא גם אל מחוץ לשטחים שהם מחזיקים מאז 2014. זהו כמובן התרחיש שגם ארה"ב רוצה – למעט האזהרה הרצינית מפני אפשרות של הסלמה גרעינית מצד רוסיה. הדוקטרינה הצבאית הרוסית לעת פלישה כוללת שימוש הגנתי בנשק גרעיני טקטי. יש להניח, שתבוסה מוחלטת באוקראינה נתפסת בידי פוטין ומקורביו כאיום על שלטונם. כל אלו עלולים לגרום להתמודדות דומה לזו של קובה 1962. הבחירה בין תרחישים אלו אינה השאלה המיידית הניצבת בפני ארה"ב, מציין הטיימס; היא תהפוך לממשית רק אם צבא אוקראינה יתחיל לרשום הישגים משמעותיים. אבל מאחר שארה"ב מחמשת את אוקראינה בהיקף שמטרתו היא לאפשר לה לצאת למתקפת נגד, יש לקוות שהסוגיה מצויה על שולחנו של הדרג הבכיר ביותר בממשל והיא נדונה לפני שתהפוך לשאלה החשובה ביותר בעולם.