מזמן נאמר שההגדרה של טירוף היא לחזור על אותו מעשה ולצפות לתוצאות שונות. על-פי הגדרה זו, הציבור מנותק מן המציאות אם הוא ממשיך לקבל הן את מה שאומר לו ענף הנפט והן את מה שאומרת לו התנועה הירוקה – טוען טום פרידמן, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס. הירוקים טוענים שכעת מחיר אנרגיית הרוח והשמש זהה, או אף נמוך, למחיר הדלקים המאובנים ולכן האנרגיה הנקייה ניצחה במשחק, סוף פסוק. חברות הנפט טוענות – כפי שעשו בכל משבר אנרגיה מאז 1973 – שהפתרון היחיד למשבר הנוכחי היה ונותר לקדוח ולקדוח. שני הצדדים טועים, וקבלת טענותיהם מזיקה לכלכלה, לסביבה ולגיאו-פוליטיקה – סבור פרידמן. התמכרותו של המערב לדלק המאובנים גורמת לכך שהוא מממן את שני הצדדים במלחמה באוקראינה: את פוטין ברכישת הנפט והגז, ואת ארה"ב ובעלות בריתה במיסים עליהם. אם זו אינה ההגדרה של טירוף, מה כן? שלא יהיו אשליות: החטאים של הנפט והירוקים אינם זהים. הירוקים מנסים לתקן בעיה אמיתית ומטילת אימה, גם אם מטרותיהם חורגות מיכולתם. חברות הנפט והפחם יודעות שהן פוגעות בסביבה; נכון שבלעדיהן הכלכלה המודרנית לא הייתה קיימת, אבל אם לא ישתמשו ביכולותיהן כדי להפוך לחברות אנרגיה – לא תהיה כלכלה עתידית. במשך זמן רב מדי, רבים מדי בתנועה הירוקה התייחסו למעבר החיוני לאנרגיה ירוקה כאילו מדובר בהעברת מתג, בלי להציג את תוכניות המעבר הנחוצות, את מקורות האנרגיה הנקייה ואת התמריצים לשווקים. כיום מקדם האיחוד האירופי תוכנית להתנתק עד 2027 מהתלות בנפט והגז הרוסיים – אבל בינתיים ולדימיר פוטין צוחק כל הדרך אל הבנק. בחודשיים הראשונים של המלחמה באוקראינה הסתכמו הכנסותיה של רוסיה מייצוא האנרגיה לאיחוד ב-46.3 מיליארד דולר, כפליים מאשר בתקופה המקבילה – בשל הזינוק במחירים בגלל המלחמה. גרמניה אומנם צמצמה מאוד את האנרגיה הגרעינית שלה בעקבות אסון פוקישימה, אבל העולם חייב לה תודה ענקית על הורדת מחירי הפאנלים הסולאריים וטורבינות הרוח, מציין פרידמן. מקורות אנרגיה מתחדשים מהווים 54% מן הצריכה בגרמניה – וזהו נתון מדהים, במיוחד בהשוואה ל-12% של ארה"ב. ועדיין, האשליה החשובה ביותר של התנועה הירוקה היא שמחיר האנרגיה הנקייה כה נמוך, עד שהיא יכולה להביס את הדלקים המאובנים. הלוואי, אבל המחיר איננו כל הסיפור.