אוורט סֵייקְסָס הבן בא מאחת המשפחות היהודיות השורשיות ביותר בארה"ב. אחד מאבותיו הוביל בזמן המהפכה את בית הכנסת העתיק ביותר בניו-יורק. אחר קיבל מג'ורג' וושינגטון מכתב ובו הבטחה לשמירת זכויות היהודים במדינה הצעירה. קרוב משפחה היה ממייסדי הבורסה בניו-יורק; אמה לזרוס, ששירהּ מעטר את פסל החרות, גם היא בת לאותה משפחה. אוורט נהרג בקרב נגד גרמניה בדצמבר 1944 ונקבר בבית העלמין הצבאי האמריקני בלוקסמבורג – בטקס נוצרי, כמו חיילים יהודים רבים אחרים. קרוביהם של חלקם אינם יודעים עד היום שהם נטמנו מתחת לצלבים.
התמונה הולכת ומשתנה בשנים האחרונות, כותב ניו-יורק טיימס. קרוביהם של חיילים יהודים לוחצים לקיים מחדש את הטקסים, והפעם על-פי המסורת היהודית ולהחליף את הצלב במגן דוד. הם נעזרים ב"מבצע בנימין" – קבוצה המזהה חללים יהודים במלחמת העולם השנייה, מאתרת את קרוביהם ומסייעת לתכנן בתי עלמין. בחודש שעבר היא ערכה טקסי השכבה מחודשים לשבעה חיילים בארבעה בתי עלמין בצרפת, בלגיה ולוקסמבורג; סייקסס היה אחד מהם.
שלום לאם, היסטוריון חובב, הקים את "מבצע בנימין" לאחר שיחה עם חבר שחזר מביקור בבית העלמין הצבאי האמריקני בנורמנדי. הוא אמר כי ציפה לראות יותר מגיני דוד בין השורות של הצלבים הלבנים. הדבר גרם ללאם לחשוב על העדר הקברים היהודיים בבתי העלמין הצבאיים האמריקניים ברחבי אירופה. לאחר מעט מחקר גילה לאם, כי 149 מבין 9,500 הקברים בנורמנדי נושאי מגיני דוד – אבל היסטוריונים מעריכים ש-2.6% מההרוגים היו יהודים, מה שאומר שמספר מגיני הדוד צריך היה להיות 247.
לאם החליט לבדוק רנדומלית קבר בנורמנדי נושא צלב ועליו שם יהודי – בנימין גָרָדֶצקי. הבדיקה העלתה שמדובר ביהודי. הוא איתר את צאצאיו, ולמד שמדובר במהגר מרוסיה שהתגורר בברונקס לפני שהתגייס. הוריו של גרדצקי קבורים בבית עלמין יהודי בלונג איילנד, לא הרחק מביתו של לאם. ב-2018 נערך לו טכס אשכבה מחודש. הפרויקט כולו קרוי על שמו.
מאז נערכו טקסי אשכבה מחודשים בכ-25 בתי עלמין ברחבי העולם אשר מנוהלים בידי נציבות אנדרטאות הקרבות, האחראית ל-26 בתי עלמין ו-32 אנדרטאות לנעדרים ב-20 מדינות בהם קבורים 123,000 חיילים. 121,000 קברים מסומנים בצלבים ו-2,200 במגיני דוד – שתי האפשרויות היחידות. חיילים יהודיים נקברו כנוצרים בשל ערפל הקרב, אך היו גם מקרים אחרים. דיסקיות הזיהוי של החיילים האמריקנים במלחמת העולם השנייה נשאו סימון דתי: C לקתולי, P לפרוטסטנטי ו-H ליהודי. יהודים רבים העדיפו סימון כנוצרים – מחשש שיבולע להם אם יפלו בשבי הגרמנים ויזוהו כיהודים. חלקם חששו שמא ייתקלו באנטישמיות מצד חבריהם לצבא.
ברברה בלמונט בת ה-80 הייתה בת שלוש כאשר אביה, אלברט, נהרג בקרב. הדיסקית שלו זיהתה אותו כנוצרי; אחיו אמר לה מאוחר יותר, שהוא רצה "להרגיש כמו אחד מהחבר'ה". לדבריה, "הייתה אז אנטישמיות רבה והוא לא רצה להיות 'החייל היהודי הזה'. הוא רצה להיות אחד מן החיילים". בלמונט התקשתה לאסוף מידע על אביה; אימה התחתנה מחדש ולא דיברה עליו. היא לא פגשה את קרובי משפחתו עד שנות ה-1990, כאשר עלתה לראשונה לקברו בצרפת וראתה שהוא מסומן בצלב.
בחודש שעבר נערך טכס אשכבה מחודש, ובלמונט אומרת שהרגישה כאילו בעת ובעונה אחת נפגשה לראשונה עם אביה ונפרדה ממנו. "הרגשתי שאני הולכת להלוויה שלו. זו הייתה המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל". היא נטלה איתה את בנותיה, המשפחות נפגשו ואמרו קדיש על כל קבר; "בכיתי כל פעם מחדש", מספרת בלמונט.