הבדל חשוב נוסף, ממשיך ברננקי, הוא בעמדותיו של הפדרל ריזרב בנוגע לסיבות האינפלציה ותפקידו במאבק בה. ברנס סבר שהאינפלציה נגרמת בעיקר בשל החברות הגדולות והאיגודים המקצועיים, שהשתמשו בכוחם כדי להעלות את המחירים והשכר בעת האטה. לדעתו ה"פד" יכול היה לעשות מעט מאוד, ולכן שכנע ב-1971 את ניקסון להטיל פיקוח על המחירים והשכר – מה שהפך לכישלון מפואר. האינפלציה גברה והסתיימה רק בטיפול בהלם של הנגיד פול וולקר, אשר הוביל למיתון עמוק. ברנס צדק בכך שגורמים שמעבר לשליטת ה"פד" יכולים לתרום לאינפלציה. כיום אלו הם גורמים בצד ההיצע, הן התייקרות האנרגיה והמזון והן השיבושים בשרשרת האספקה. אבל כיום מבינים קובעי המדיניות המוניטרית, כי בעודם ממתינים להקלה בצד ההיצע – אשר בוא תבוא – הם יכולים לסייע להוריד את האינפלציה בצד הביקוש. הפקת הלקחים מן העבר גם לימדה אותם, שעליהם גם לסייע למשק ולשוק העבודה להימנע מחוסר יציבות חמור יותר בעתיד. הלקחים שלמדו הפוליטיקאים וה"פד" מתקופת האינפלציה הגדולה מפחיתים מאוד את הסכנה שהיא תחזור על עצמה, סבור ברננקי. ה"פד" יודע כיום שעליו למלא את התפקיד המוביל בשליטה באינפלציה, ובידיו הכלים והתמיכה הפוליטיים הנחוצים לכך. לאחר עיכוב שנגרם בשל אבחון שגוי בשנה שעברה, ה"פד" פנה כראוי להידוק המדיניות המוניטרית, הפסיק את רכישת האג"ח מתקופת הקורונה, הודיע שיצמצם את אחזקותיו במניות והחל להעלות את הריבית לטווח הקצר. נראה שהשווקים והציבור מבינים כיצד גישתו של ה"פד" השתנתה לעומת התקופה שלפני 50 שנה. למרות שהוא העלה את הריבית רק פעמיים השנה (הפעם השלישית צפויה השבוע), התנאים הפיננסיים כבר התהדקו בצורה משמעותית בשל הציפיות בשווקים להמשך המהלכים האנטי-אינפלציוניים. ולמרות שהציפיות של השווקים והצרכנים הן שהאינפלציה תישאר גבוהה בשנה-שנתיים הקרובות, הנתונים מלמדים על ביטחון בכך שבטווח הארוך יותר היא תתכנס ליעד של 2% בשנה.

הביטחון הזה מקל את המשימה שלפני ה"פד", שכן הוא מפחית את הסכנה של מה שכינה ברנס "פסיכולוגיה אינפלציונית". אבל אין זה אומר שהמשימה פשוטה, מדגיש ברננקי. המידה בה יהיה עליו להדק את המדיניות המוניטרית ולהסתכן במיתון, תלויה במספר משתנים: המהירות בה יפחתו הבעיות בצד ההיצע (מחירי האנרגיה, שרשרת האספקה), כיצד ישפיעו צעדיו על השווי הכולל של הטובין והשירותים במשק והאם ה"פד" ישמור על המוניטין שלו כלוחם באינפלציה גם כאשר זו תתמשך. הגורם האחרון עשוי להיות החשוב ביותר. ברננקי מסכם: העצמאות הגדולה יותר של ה"פד" בקביעת מדיניותו, נכונותו ליטול את האחריות על המאבק באינפלציה והצלחתו בריסונה בארבעת העשורים האחרונים – כל אלו מעניקים לו כיום הרבה יותר אמון מאשר לפני יובל. המוניטין שלו יסייעו למנוע הישנות של "האינפלציה הגדולה", ופאואל ועמיתיו יעניקו עדיפות גבוהה לשמירה על מוניטין אלו.