יפן הייתה בהלם מוחלט בשעות שלאחר הירצחו של ראש הממשלה לשעבר, שינזו אבה. היפנים ראו את הרצח גם כמותו של פוליטיקאי משפיע – בעל הכהונה הארוכה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה – וגם כמכה לבטחונם האישי. יומיים לאחר הרצח (10.7.22) החל ההלם להתפוגג, ובמקביל הלכו היפנים לקלפיות לבחור את חברי הבית העליון של הפרלמנט. כצפוי, המפלגה הליברלית-דמוקרטית השלטת – מפלגתו של אבה – זכתה בניצחון מוחץ, אך הוא היה גדול מן הציפיות: כעת יהיו לה שני שלישים בבית העליון. זהו הרוב הדרוש כדי לשנות את החוקה הפציפיסטית שכפתה ארה"ב לאחר המלחמה ולאפשר ליפן להתערב בסכסוכים בינלאומיים – אחת מאבני היסוד במדיניותו של אבה. יפן אינה רגילה לאלימות בנשק חם ולפוליטיקה אלימה, מזכיר אקונומיסט. הירצחו של אבה העלה זכרונות טורדניים מן העבר: בשנות ה-1930 רצחו מיליטריסטים סדרה של ראשי ממשלה ופקידים בכירים במה שהוביל למלחמת העולם השנייה; בשנת 1960 נרצח מנהיג המפלגה הסוציאליסטית בעיצומו של ויכוח על מדיניות הביטחון. קישי נובוסוקה, סבו של אבה ומי שהיה ראש הממשלה באותה עת, בקושי ניצל מרצח. עם התנגדות רבה לפעולותיו של אבה למודרניזציה של הצבא היפני, הרצח עלול להיכנס לאותה קטיגוריה. לא זה המצב. ככל שמתרבים הפרטים על הרוצח, נראה שמדובר באירוע טרגי אך מבודד. ימגאמי טצויה אמר לחוקריו שהמניעים שלו לא היו פוליטיים, אלא זעם כלפי קבוצה עימה היה אבה קשור בצורה רופפת ("הכנסייה המאוחדת" שבעבר נטען שהיא תמכה בו). הוא הרכיב את הנשק בביתו ופעל לבדו. רצח אבה דומה הרבה יותר למקרי אלימות מקריים מן העת האחרונה מאשר לרציחות הפוליטיות של שנות ה-1930. הדיון הציבורי ביפן עבר מראיית הרצח כסמל לתוהו ובוהו, לעיסוק בכשלים של המשטרה וכוחות הביטחון. עם זאת, הרצח ישנה את המפה הפוליטית ביפן – צופה אקונומיסט. אבה המשיך להיות דמות מרכזית גם לאחר פרישתו אשתקד מראשות הממשלה והחלפתו בידי פומיו קישידה. ומדיניותו שולטת בכיפה, הן בנושאי פנים והן ובמיוחד בנושאי חוץ וביטחון. הוא ביקש להתמודד עם עלייתה של סין באמצעות חיזוק הגנותיה של יפן עצמה, הידוק הברית עם ארה"ב ויצירת קשרים עם מעצמות איזוריות נוספות. מותו יוצר חור שלא ברור מי ימלא אותו. אין לו יורש ברור, ובאגף השמרני של המפלגה אין שום מועמד בולט שיכול לתפוס את ההגה. עם הרוב המוחלט בבית העליון, יש לקישידה מרחב ניכר – והשאלה היא מה יעשה בו. תוצאה אפשרית אחת היא האצה במסלול בו פסע אבה. אין ספק שהשמרנים יציגו את מותו כהוכחה לצורך ליישם את מדיניות הביטחון לה הטיף, וקישידה עשוי להצטרף אליהם ולהגדיל את תקציב הביטחון ואף לשכתב את החוקה. למרות ששינוי כזה מצריך משאל עם, מותו של אבה עשוי לתת את הדחיפה הדרושה. אפשרות שנייה היא שקישידה דווקא ישנה חלק מעמדותיו היותר-ניציות של אבה. הוא שייך לאגף המתון של המפלגה, ולא אבה הנושף בעורפו – הוא יכול לחזור לעמדותיו הבסיסיות. התרחיש הסביר, לדעת אקונומיסט, הוא שקישידה ייצמד לכיוון של אבה אך ינוע לאט יותר. כאשר מדובר בבחירות האסטרטגיות של יפן, הברירה היחידה של קישידה היא להמשיך באותה דרך – גם משום שמרכז הכובד בדעת הקהל נע לעבר יפן חזקה יותר המפגינה את שריריה. בה בעת, מותו של אבה ישנה את האיזון במפלגה הליברלית-דמוקרטית. לאיש ממנהיגיה, כולל קישידה, אין מערכת יחסים דומה לזו של אבה עם מנהיגי העולם, כפי שהוכח בביטויי האבל מהודו ואוסטרליה ועד ארה"ב. קישידה אינו ידוע בנחישותו בנושא כלשהו, והתוצאה תהיה יפן פחות דינמית ויותר זהירה – אך ספק אם אלו מותרות שהיא יכולה להרשות לעצמה.