חלק ניכר מהצעדים למאבק בשינויי האקלים שאישר בשבוע שעבר הקונגרס האמריקני מיועדים לעודד טכנולוגיות חדישות, אך בשקט-בשקט החוק מכיר בגורם נוסף וחיוני לא פחות: הטבע. או, במילים מדויקות יותר, אם הטבע יקבל הזדמנות – הוא יכול להיות בעל ברית מרכזי בתחום האקלים. מדובר על 20 מיליארד דולר לשימור חקלאי ו-5 מיליארד דולר לשימור יערות, מציין וושינגטון פוסט. הסכומים הללו מחווירים ליד מאות מיליארדי הדולרים שביתר סעיפי החוק, אך הם חיוניים – וכמו תמיד, השאלה הגדולה היא הפרטים של היישום. מה שברור הוא, שבני האדם זקוקים לסיוע ניכר מעצים, שטחי מים ואדמות נוספות הסופגות מדי שנה כמויות ניכרות של פחמן. אבל האדמה גם פולטת גזי חממה בדמות דליקות ענק, כריתת יערות, המסת קרחונים והתייבשות שטחי מים. אימוץ של שיטות חקלאות חכמות יותר ומניעת דליקות יכולים לחסוף פליטת מיליארדי טונות בשנה ולהפוך את ההגעה ליעד הגבלת ההתחממות לריאלי יותר. בשנה שעברה הקציב הקונגרס סכום משמעותי לפעולות ייעור מחדש, והשנה חתם הנשיא ג'ו ביידן על צו נשיאותי שמטרתו לשפר את ניהול היערות. החוק הנוכחי אמור להזניק קדימה את הפעולות הנוכחיות. הוא כולל 700 מיליון דולר לתוכנית לשימור תמידי של יערות, 450 מיליון דולר לבעלי יערות פרטיים כדי לשפר את ניהולם ו-100 מיליון דולר כמענקים ליוזמות לשימוש ידידותי לסביבה בעץ. מיליארדי דולרים מיועדים להקטין את סכנת דליקות הענק בקרקעות ציבוריות, ולהגדיל את הייעור העירוני כדי לסייע בקליטת הפחמן. הפוסט מביא כדוגמה את העיר טוקסון שבאריזונה. כאשר התמודד בשנת 2019 לראשות העיר, הבטיחה רגינה רומרו לשתול בעיר המדברית מיליון עצים עד 2030, בעיקר בשכונות של בעלי הכנסות נמוכות. היא ראתה בכך צעד שגם יסייע למאבק בשינויי האקלים וגם יגביר את השוויון החברתי עם יותר צל ברחובות, פחות הוצאות לחשמל ושיפור בתנאי החיים של חיות הבית. הבעיה היא שמדובר במיליוני דולרים שאינם מצויים בקופת העירייה, ורומרו הצליחה לגייס רק 500,000 דולר ממימון פרטי. הסיוע של החוק החדש, היא אומרת, יכול לשנות את התמונה מיסודה.