אם הכל ילך כפי שמתכננת נאס"א, בני אדם ישובו בקרוב לצעוד על הירח. סוכנות החלל האמריקנית מתכננת לשגר בסוף השבוע חללית בלתי מאוישת, חלק ממשימת "ארטמיס 1", אשר תגיע לירח ותחזור לכדור-הארץ בעוד חודש וחצי. התוכנית היא שאסטרונאוטים ינחתו על הירח בשנת 2025, מדווח ניו-יורק טיימס.
מדוע הירח? מספר גורמים מניעים את נאס"א לשוב לירח לאחר הפסקה של למעלה מ-50 שנה. האחד הוא הרצון להנחית בני אדם על מאדים; תוכנית "ארטמיס" תבחן כמה מן הטכנולוגיות וההיבטים הלוגיסטיים הדרושים. לצד זאת, יש לה ערך מדעי משל עצמה. סלעים שנאספו במשימות קודמות חשפו את מקור הירח: כנראה שברים שהתפזרו אחרי שעצם בגודל מאדים התנגש בכדור-הארץ לפני 4 מיליארד שנים.
בתוכנית הנוכחית מבקשת נאס"א ללמוד במיוחד על קרחונים במערכת הירח, אשר בהתאם לגילם יכולים לספק מידע על תולדות מערכת השמש. הקרח יכול גם לסייע בהקמת בסיס קבוע על הירח, אם ניתן יהיה להופכו למי שתייה, לחמצן או לדלק לספינת חלל. המשימה יכולה להניב גם תועלות נלוות; יוזמות קודמות בתוכנית החלל הובילו לטכנולוגיות המשמשות בחיי היום-יום, כולל מחשוב ושימור מזון.
מה הלאה? השיגור הנוכחי אמור היה להתבצע כבר ביום שני (29.8.22), אך נדחה בשל בעיה טכנית שהתגלתה ברגע האחרון. הוא עלול להידחות שוב, אולי בחודשים, אם מזג האוויר יהיה גרוע או אם תצוץ תקלה נוספת. אבל לאחר שמשימת "ארטמיס" תצא לדרך, נאס"א מתכננת מסעות נוספים לירח. "ארטמיס 2", המתוכננת כרגע ל-2024, תהיה מאוישת ותטוס מסביב לירח. "ארטמיס 3" תנחית עליו לראשונה אישה ובן-מיעוטים. בטווח הארוך יותר, נאס"א מקווה להקים בירח נקודות קבועות שיהוו בסיס למחקרים במרחקים גדולים יותר.
מדוע כעת? מוקדם יותר השנה שיגרה נאס"א את הטלסקופ ג'יימס ווב, שכבר מספק תמונות מרהיבות של מערכת השמש והחלל העמוק. במידה מסוימת, הצירוף של שתי המשימות השנה הוא צירוף מקרים. לאחר התרסקות ה"קולומביה" ב-2003 [בה נהרג אילן רמון – א.ל] החלה נאס"א לעבוד על שיטות תעבורה אחרות. שנה לאחר מכן החלה לבנות את הטלסקופ; שני הפרויקטים הושלמו בסמיכות זמנים.
לצד זאת, מציין הטיימס, מדינות אחרות נושפות בעורפה של נאס"א. סין, למשל, שיגרה שלוש משימות רובוטיות לירח. "אנחנו צריכים להיות מודאגים מכך שהם יאמרו: זה השטח הבלעדי שלנו, אתם תתרחקו מכאן. זה אחד הדברים שאנחנו מביאים בחשבון", אומר מנהל נאס"א, ביל נלסון. גורם נוסף הדוחק בסוכנות הוא חברות פרטיות כמו SpaceX של אלון מאסק ו-Blue Origin של ג'ף בזוס, שמטרתן להפוך את הנסיעה לחלל למיזם עסקי. הגורמים הפרטיים קיבלו מנאס"א סיוע רב, ובמקביל הגבירו את העניין הציבורי בנסיעות לחלל.
מה אומרים המתנגדים? יש המותחים ביקורת על תג המחיר של משימות "ארטמיס". עד שאנשים ידרכו שוב על החלל, נאס"א תוציא 100 מיליארד דולר (התקציב שלה הוא 0.5% מהתקציב הפדרלי). המחיר גרם לממשל אובמה לבטל גרסה קודמת של התוכנית. אבל המחיר הוא דווקא אחת הסיבות שהתוכנית שרדה: חברי קונגרס המפקחים על נאס"א - במיוחד מטקסס, אלבמה ופלורידה – דאגו לכך שתוכניות של הסוכנות יגיעו למדינותיהם, וכך גרמו לכך שהתוכנית תימשך.
אקונומיסט טען לאחרונה, שעל נאסא להיות יעילה יותר ודומה לחברות פרטיות העוסקות בחקר החלל. העיתון השווה את הטילים של "ארטמיס" לאלו של SpaceX, שהם גם זולים יותר וגם ניתנים לשימוש חוזר. נאס"א אכן מתכננת לשתף פעולה עם מאסק בהיבט קריטי של "ארטמיס 3": החללית הפרטית תוביל אסטרונאוטים לקרקע הירח. אבל נכון לעכשיו, נאס"א עובדת בעיקר עם הטכנולוגיה שפיתחה בעצמה ושיש לה ניסיון מוצלח איתה.