הכישלון המפואר של הצבא הרוסי במחוז חרקוב העלה מחדש את החששות שמא ולדימיר פוטין יפנה לנשק גרעיני. רוז גוטמולר, לשעבר סגנית מזכ"ל נאט"ו, אומרת: "אני מפחדת שהם יתקפו בחזרה בדרכים בלתי צפויות, ובצורה העלולה לכלול נשק להשמדה המונית", בעיקר הטילים הגרעיניים הטקטיים. אקונומיסט מסביר מהם ובוחן האם פוטין אכן עלול להשתמש בהם. טילים גרעיניים טקטיים נושאי ראשי נפץ בני כמה קילוטון ואפילו פחות. כך למשל, הטיל האמריקני B61-12 נושא 0.3 קילוטון בלבד – חמישית מהפצצה שהוטלה על הירושימה. הפיצוץ של כמה אלפי טון תחמושת בביירות לפני שנתיים נותן מושג על ההרס של טיל שכזה, אך הוא הרבה פחות הרסני מאשר אלו המיועדים למלחמה גרעינית. לארה"ב יש כ-100 טילים כאלה בבסיסי אוויר באירופה, בעיקר כדי להעניק לבעלות בריתה מידה של הרתעה גרעינית. ההערכה היא שלרוסיה יש אלפים כאלה ורואה אותם כדרך לאזן את היתרון הקונבנציונלי של נאט"ו. השימוש הצבאי שלהם מוגבל למדי; טילים קונבנציונליים יכולים לפגוע היום ברוב המטרות בצורה הרבה יותר מדויקת. אלו הרוסיים אומנם החטיאו רבות ממטרותיהם באוקראינה, אך נשק גרעיני טקטי אינו חלופה מתאימה; יהיה צורך להשתמש במאות מהם כדי להשיג השפעה צבאית ארוכת טווח. מחקר על עימות אפשרי בין הודו לפקיסטן מצא, כי יש צורך בפצצה גרעינית בת חמישה קילוטון כדי להשמיד 13 טנקים – ורוסיה הוכיחה שיכולתה לאתר מטרות נעות היא נמוכה. החשש הוא פחות שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני טקטי כדי לרשום הישגים בשדה הקרב, ויותר שמא תעשה זאת ככלי הפחדה. כריסטופר צ'יוויס, שהיה הממונה במודיעין האמריקני על מזרח אירופה, אומר שבמשחקי מלחמה לאחר הפלישה הרוסים לחצי-האי קרים ב-2014, החליט "הצד הרוסי" מספר פעמים לבצע ניסויים גרעיניים או פיצוץ גרעיני בגובה רב כדי לשבש את התקשורת של האויב. גוטמולר חוששת שתקוותו של פוטין תהיה שהנשק הגרעיני יטיל אימה על אוקראינה, עד כדי כך שתיכנע לדרישותיו. הדבר אומנם לא יעלה בקנה אחד עם מדיניותה המוצהרת של רוסיה, אך פוטין עלול לזהות את הישרדות ממשלו עם הישרדותה של המדינה ובכך למצוא צידוק לשימוש בנשק גרעיני. הסיכונים עלולים להיות עצומים, מזהיר אקונומיסט. מכה בנשק גרעיני טקטי על בסיס אוקראיני או מעל הים השחור תהיה רגע מכונן – השימוש הראשון בנשק גרעיני מאז 1945 – אך אין ספק שהיא לא תבלום את המתקפות האוקראיניות. שבירת הטאבו הגרעיני תפגע ביחסיה של רוסיה עם מדינות ידידות או בלתי מזדהות, כמו סין והודו. היא גם עלולה להוביל לתוצאה הפוכה בתכלית מזו שאליה מכוון פוטין מאז תחילת המלחמה, כאשר כוחות מערביים – למשל מומחים לקרינה רדיואקטיבית – עשויים להיכנס לאוקראינה. למרות רודנותו, פוטין אינו מקבל ההחלטות היחיד בנושא זה. "הפוטבול הגרעיני" הרוסי מצוי בידי שלושה אישים: פוטין עצמו; שר ההגנה, סרגיי שויו; והרמטכ"ל, ואלרי גרסימוב. לפי חלק מן הדיווחים, שניים מתוך השלושה צריכים לשלוח קוד המאשר פקודה להשתמש בנשק זה. אם שויו וגרסימוב יסרבו להשתתף בפקודה כזו של פוטין, עשויה להיות לכך השפעה קטלנית על סמכותו. הרבה אינו ידוע בהקשר זה. הוויכוחים בשאלה האם רוסיה תשתמש או לא תשתמש בנשק גרעיני קיבלו בחודשים האחרונים אופי כמעט תיאולוגי. כת אחת טוענת שהסכנות כה עצומות, עד שהמערב חייב לאלץ את ממשלת אוקראינה להיכנס למו"מ עם רוסיה כדי למנוע אותן. אחרת טוענת שההגזמה בתיאור הסיכונים משחקת לידיו של פוטין ומונעת מן המערב לשלוח לאוקראינה את מערכות הנשק המתקדמות ביותר. היחיד היודע בוודאות הוא ולדימיר פוטין.