האח"מים מציפים את הבריטים בבקשות, מדווח הפוסס. חלק ביקשו להביא את רופאיהם; אחרים – עוזרים אישיים; חלק ביקשו חדרים פרטיים בהם יוכלו לנוח. "אי-אפשר לומר 'לא' בצורה גורפת, אבל זו התשובה בתשעה מתוך עשרה מקרים", אומר אחד הפקידים. "אבל אנחנו רוצים שכולם ייצאו עם התרשמות טובה". כמה מן המנהיגים – ובהם וואנג ונשיא ברזיל, חאיר בולסונרו – ביקשו מתרגמים משום שאינם דוברי אנגלית; הם יקבלו אותם רק לקבלות הפנים ולא להלוויה, שכן המקום בכנסייה מצומצם.
כאשר מנהיגים כה רבים מתכנסים במקום אחד, יש להם הזדמנות לשוחח במישרין, בלא עוזרים ובלא רשימות. "אין להם עם מי לדבר אלא זה עם זה, והם מנצלים זאת", אומרת קפריסיה מרשל, מנהלת הטקס בממשל אובמה. פיטר ווסטמאקוף, לשעבר שגריר בריטניה בארה"ב, אמר לפוסט, כי תמיד ישנה האפשרות שלא יעלו יפה שיחות בין מנהיגים שיש ביניהם חילוקי דעות אישיים או לאומיים, אבל מותה של המלכה גרם ל"התפרצות של התנהגות מתורבתת". הוא מצביע לדוגמה על נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הרותח מזעם על בוריס ג'ונסון וליז טראס בשל הברקזיט – אך החמיא מעומק הלב למלכה וליחסים בין שתי המדינות.
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, סירב להגיע לאחר שנמסר לו שלא יוכל להביא את מכוניתו שלו – זכות שניתנה לביידן, ליצחק הרצוג ולעוד כמה מנהיגים. "ההחלטה בנושא התקבלה אך ורק על בסיס שיקולים ביטחוניים. אין לזה שום קשר ליחסים מיוחדים או פוליטיקה", מבהיר פקיד בריטי.
בעיני בריטים רבים, הרעיון שמנהיגי עולם יסעו באוטובוס הוא משעשע. "כל מנהיגי העולם נמצאים בטיול בית ספר", אמר הקומיקאי ג'ימי קאר. "ואתם יודעים מי באמת מנהל את העסק? למשך 45 דקות, מנהיג העולם הוא נהג האוטובוס: 'האוטובוס שלי, הכללים שלי! שבו מאחור. קוריאה הצפונית, תסתדרי עם קוריאה הדרומית. שבו! סין, מה את עושה שם מאחור? שבי!".
קאר גם חושב, שהאוטובוס יוצר הזדמנויות: "אפשר לעשות ב-40 דקות באוטובוס יותר מאשר ב-40 שנה באו"ם. אולי ישראל והפלשתינים יישבו זה לצד זה באוטובוס ויגידו: אתה יודע מה? יש לנו הרבה מן המשותף. מה הבאת לארוחת הצהריים, פלשתין? חומוס? טוב, לי יש כמה פיתות, יאללה".