"אני מבינה", אמרה ראש ממשלת בריטניה, ליז טראס, בנאומה בוועידת המפלגה השמרנית בשבוע שעבר. היה זה שבועיים לאחר שממשלתה הפילה את השווקים לאחר שהחליטה להגדיל את הגרעון כדי לממן הפחתת מיסים. הדבר הזניק את הריבית על האג"ח הממשלתיות ואילץ את הבנק המרכזי להתערב בשווקים. אבל השמרנים לא ממש מאותתים שהם מבינים שהדברים השתנו, טוען אקונומיסט. טראס ביטלה את החלטתו של שר האוצר, קוואסי קווארטנג, לבטל את מדרגת המס העליונה לעשירים – אך בכך תיקנה רק מעט מהנזק. צעד זה היה עולה לאוצר 2 מיליארד ליש"ט; הקיצוצים שנותרו בעינם יעלו 43 מיליארד ליש"ט, וזה בנוסף לסבסוד מחירי האנרגיה שאיננו מתוקצב. וכך נותרה בעינה השאלה המרכזית: כיצד הממשלה תממן הפחתות אלו. לפי כל הסימנים, הממשלה עצמה אינה יודעת מהי התשובה. טראס וקווארטנג התחייבו להציג בתוך מספר שבועות תוכנית פיסקלית, אשר בניגוד לצעדים הנוכחיים – תועבר לעיון המשרד לאחריות תקציבית, שומר סף עצמאי. אבל המשרד אינו צפוי לאמץ את הקו הממשלתי, וטראס מתנגדת עקרונית להעלאת מיסים אחרים. וכך נותרו קיצוץ בהוצאות ותקווה שהפעילות תגבר וכך יעלו ההכנסות ממיסים. קיצוץ בהוצאות הוא תמיד משימה קשה. תקציבי המשרדים כבר צומצמו בשל האינפלציה הגואה; קיצוץ בהשקעות ההון יהיה מוזר לממשלה הרוצה לעודד את הפעילות. המשימה קשה עוד יותר בשל חוסר המשילות של טראס: פניית הפרסה בנושא המיסים, חברי סיעה מרדנים מתנגדים לקיצוץ ברווחה ואפילו השרים אינם מיישרים קו. בנוגע להרחבת הפעילות בצד ההיצע, אומר אקונומיסט, טראס צודקת בכך שיש צורך ניכר לעשות זאת – אך קיימת סכנה שלשורת קיצוצי מס יתלוו צעדים מגוחכים של דה-רגולציה. התחייבות גורפת לבטל את ההתאמה לתקנות האיחוד האירופי משמעותה ויתור גם על הטובות שבהן, או תעלול קוסמטי של החלפתן בתקנות בריטיות זהות. התוכניות לאיזורי עדיפות לאומית מתמקדות בחלקיה העניים של בריטניה במקום במנועי הצמיחה שלה, ועלולה להיתקל בהתנגדויות מקומיות שישפיעו על חברי הסיעה בפרלמנט. אם טראס מבינה את עומק צרותיה, היא אינה מראה זאת. בנאומה היא יצאה נגד "קואליציה המתנגדת לצמיחה" של מתנגדי הברקזיט, מפגינים ופרשנים, וזיהתה את מתנגדיה עם "אויבי היזמות". אמירות כאלו מעניקות לה מחיאות כפיים מצד מי שבחרו בה, אבל עליה לשכנע את חברי הסיעה שלא תמכו בה; בעלי דירות שתשלומי המשכנתאות שלהם מזנקים; ומעל הכל – את המשקיעים בשוק האג"ח ששוב אינם נותנים אמון בהנהגת בריטניה. האמון בממשלה ובמפלגת השלטון נפגע, ואלו בשורות רעות לא רק לטראס אלא גם למשק שהיא מנסה להוביל.