הרעיון של "סמכותנות תחרותית" מרחף באוויר מאז 2002, כאשר טבעו אותו אנשי מדעי המדינה סטיבן לויצקי ולוקאן וויי כסוג של משטר שצץ לאחר תום המלחמה הקרה. בניגוד לגל האופטימיות שאחרי נפילת בריה"מ, וויי ולויצקי טענו שמדינות אינן הופכות לדמוקרטיות לחלוטין אלא לחצי-סמכותניות באמצעות מנגנוני בחירות נורמליים – מצטט אותם וושינגטון פוסט.
בממשלים כמו של סלובודאן מילוסביץ ביוגוסלביה ושל אלברטו פוג'ימורי בפרו נוטים לראות את המוסדות הדמוקרטיים הרשמיים כאמצעי המרכזי להגיע לשלטון ולשמר אותו. אבל לאחר מכן השליטים מעוותים מוסדות אלו בצורה כה תכופה ועמוקה, עד שבפועל משטריהם אינם עומדים בקני המידה המינימליים של דמוקרטיה.
בשנת 2020 עדכנו וויי ולויצקי את עבודתם וציינו, כי שורה של משטרים "סמכותניים תחרותיים" נותרו על-כנם ואחרים הצטרפו אליהם: רג'פ טאיפ
ארדואן בטורקיה, הוגו צ'אבס בוונצואלה,
ויקטור אורבן בהונגריה. הסמכותנות התחרותית לא רק פורחת אלא גם מתפשטת מערבה, ושום דמוקרטיה אינה יכולה להילקח כמובנת מאליה – הזהירו. מגמות אלו הגיעו אפילו לארה"ב, בה ממשלו של
דונלד טראמפ נטל בהשאלה מאורבן וארדואן את מושג ה"deep state" כצידוק למאבקו נגד הפקידות ובתי המשפט.
בחירות האמצע מגבירות את החשש מפני סמכותנות תחרותית בארה"ב, טוען הפוסט. הדבר עשוי להישמע משונה לרבים במדינה שעדיין רואה את עצמה כדמוקרטיה שאין דומה לה. אלא שבפועל, במשך שנים נשמעות אזהרות מצידם של מומחים הבוחנים את מצבה של הדמוקרטיה האמריקנית. הם מצביעים על הרעילות של הקיטוב הפוליטי, ההטיה הפוליטית של בית המשפט העליון, תיחום איזורי הבחירות לטובתה של המפלגה השלטת וצעדי חקיקה שמובילים הרפובליקנים ואשר בפועל יפגעו בהצבעתם של תומכי הדמוקרטים. כל אלו עלולים לפגוע בריבונות העם.
לטענת הפוסט, אין לשלול לחלוטין את האפשרות שפקידים רפובליקנים בכמה מדינות מפתח יצברו מפסיק כוח וירגישו מספיק בטוחים בעצמם כדי לעוות לטובת מפלגתם את תוצאות הבחירות לנשיאות בעוד שנתיים. ברמת המדינות הם פועלים בשורה של צורות כדי להשיג סמכויות כאלה. טים מיקלס, מועמדם לתפקיד מושל
ויסקונסין, מדינה בה קיים שוויון בין שתי המפלגות, מבטיח לדאוג לכך שהרפובליקנים לעולם לא יפסידו בה באמצעות שינוי גבולות המחוזות.
רייצ'ל קליינפלד ממחוז קרנגי טוענת, כי מדובר במהלכים מחושבים: "פוליטיקאים אנטי-דמוקרטיים, הנתמכים במעוזים מובטחים ובקיטוב, מתחילים ליישם את ספר ההדרכה של הסמכותנות. הספר הזה הסלים בצורה משמעותית את הניתוק מהדמוקרטיה בחמש השנים האחרונות". גם לדמוקרטים יש חלק בקיטוב, אבל את רוב האשמה מטילה קליינפלד על הרפובליקנים.
בדרך לחוסר יציבות כרוני
קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרי הדמוקרטיה בדבר ההתפוררות המתמשכת של המנגנונים המופקדים על הגנת הדמוקרטיה האמריקנית. שורה של מדדים, אמריקניים ובינלאומיים כאחת, מצביעים על כך בשנים האחרונות. כך למשל, אוניברסיטת גוטנברג בשבדיה מצביעה על עלייה בסמכותנות בארה"ב ועל החמרה ניכרת בשל סירובו של טראמפ להכיר בתוצאות הבחירות ב-2020 ואימוץ שקריו בידי הרפובליקנים. מפה שהכינה האוניברסיטה מראה כיצד הרפובליקנים חודרים עמוק יותר לימין הליברלי, בצורה דומה לזו של הימין הלאומני בהודו וטורקיה ולמפלגות הימין הקיצוני במערב.
הדמוקרטים בראשות הנשיא
ג'ו ביידן ערים לכל אלו והשמיעו קריאות נואשות לבוחרים להגן על הדמוקרטיה, אך נראה שללא הועיל אל מול המצב הכלכלי אשר שלט במידה רבה בקמפיינים הנוכחיים. הרבה יותר קשה למכור את הרעיון המופשט ש"המוסדות הבוחרים והמחוקקים בוויסקונסין אינם עומדים בקני המידה הבסיסיים של הדמוקרטיה" כאשר המחירים מזנקים בצורה הכי ריאלית שיש.
מארק קופלביץ מאוניברסיטת ויסקונסין מצביע על הדוגמה של פולין. בשנת 2015 עלתה לשלטון מפלגת "החוק והצדק" הימנית-קיצונית, רכובה על גל של פחדים כלכליים. מאז היא בשלטון, משתלטת על המדינה ומערכת המשפט בצורה הגורמת לאיחוד האירופי לחשוש לעתידם של הדמוקרטיה ושלטון החוק בפולין. גורמים דומים עומדים מאחורי ההצלחות הניכרות של הרפובליקנים בבחירות האמצע, הוא טוען: הבוחר מאמין שכך ישתפר מצבו הכלכלי.
וויי ולויצקי מצידם פחות חוששים מהתממשות הסמכותנות התחרותית בארה"ב. מוקדם יותר השנה כתבו, כי בארה"ב יש עדיין חברה אזרחית, מגזר פרטי וזירה תקשורתית שכולם מלאי חיים, אופוזיציה תקיפה ומספיק יכולת ממסדית במערכת המבוזרת כדי למנוע סמכותנות אמיתית במישור הלאומי. אבל אין סיבה למסיבה: לדעתם ארה"ב נמצאת בדרך לחוסר יציבות כרוני, מצב אשר יאופיין במשברים חוקתיים חוזרים ונשנים, כולל בחירות גנובות ועימותים קשים בין הנשיא לקונגרס, הרשות השופטת והמושלים. ארה"ב תיטלטל בין תקופות של דמוקרטיה בלתי מתפקדת וסמכותנות תחרותית, בהן השליטים ינצלו לרעה את כוחם, יעודדו אלימות של קיצונים ויעוותו את המגרש הפוליטי נגד יריביהם.