לילה מאכזב לרוב הרפובליקנים עשוי להתברר כלילה מצוין לתושב אחד של פלורידה. המושל רון דה-סנטוס לא רק זכה בכהונה שנייה, אלא גם עשה זאת בפער ניכר וניצח אפילו במחוז מיאמי-דייד – הרפובליקני הראשון שעושה זאת מזה שני עשורים. התוצאות מגבירות את האפשרות שהוא ירוץ לנשיאות ב-2024 מול תושב אחר של מדינתו – דונלד טראמפ, כותב וושינגטון פוסט. מדינות זרות ובראשן בעלות בריתה של ארה"ב עקבו מקרוב אחרי בחירות האמצע, ופלטו אנחת רווחה כאשר הצלחת מועמדיו של טראמפ הייתה פחותה משמעותית מן הצפוי. האם בעוד שנתיים יעמוד מולן הנשיא דה-סנטוס? אם כן, מה תהיה המשמעות של זה לגבי העולם? יש הרואים בכך אפשרות עדיפה על פני טראמפ או דמוי-טראמפ. בכל מקרה, המשמעות במדיניות החוץ יהיו משמעותיות והפוסט מונה שלוש השלכות מרכזיות. דה-סנטוס איננו טראמפ. לא תמיד הוא מתנהג כך, אך קורות החיים שלו הן של רפובליקני ממסדי לעומת טראמפ הבומבסטי והרעיל. בכמה מובנים, הרקע שלו דומה יותר לזה של מייק פומפאו, שר החוץ של טראמפ, שמדי פעם התעמת עם הנשיא. למרות מוצא צנוע למדי, דה-סנטיס למד באוניברסיטאות ייל והרווארד, היה פרקליט בשירות הצי ושירת בגוונטנאמו ביי ובעירק. כאשר חזר לארה"ב, הוא היה תובע פדרלי ולאחר מכן כיהן שתי תקופות בבית הנבחרים. זהו מסלול קריירה אופייני לפוליטיקאי אמריקני, ובצורה טבעית הוא התמקד – הן בבית הנבחרים והן כמושל – בענייני פנים. רוב מה שאמר על מדיניות חוץ עולה היטב בקנה אחד עם המקובל, לעומת השליפות של טראמפ. דה-סנטוס גינה את הפלישה הרוסית לאוקראינה ומתח ביקורת על החלטתו של ג'ו ביידן לסגת מאפגניסטן. הוא גם מתנגד בתקיפות ליריבים כמו אירן (ולהסכם הגרעין עימה) וסין, והתחייב להיות "המושל הכי פרו-ישראלי בארה"ב". עם זאת, הוא איש פלורידה. בניגוד לטראמפ, שנולד למשפחה עשירה בניו-יורק ורק לאחרונה הפך לתושב פלורידה, דה-סנטוס הוא בן פלורידה אמיתי. במובן מסוים, הוא פועל כמצופה ורוב תשומת ליבו בנושאי חוץ מוקדשת לעניינים המעניינים רבים מתושבי המדינה: קובה, ונצואלה, קולומביה והאיטי. דה-סנטיס טוען שאינו אוהב כללים וממשלה גדולה. הוא זכה לראשונה לתשומת לב לאומית כאשר דחף מדיניות שנויה במחלוקת של עסקים כרגיל מול הקורונה; רוב הדיווחים אומרים שהמדיניות לא הייתה הצלחה מסחררת כפי שטען ולא אסון כפי שחששו מבקריו. בעוד טראמפ ממשיך להאמין שהוא אדם של עסקות, דה-סנטיס פחות פתוח לשכנוע; יש לו פחות קסם אישי ועניין במפגשים חברתיים מכפי שמצופה מפוליטיקאי. מנהיגי עולם שינסו לפלרטט עימו, עלולים לחטוף מקלחת קרה. דה-סנטיס אוהב להשתמש ברטוריקה תוקפנית ואפילו בתעלולים אכזריים כדי להדגיש את הנקודה שלו. הוא הטיס מהגרים מוונצואלה למרתה וייניארד והתעמת עם דיסני על זכות להט"בים, בניגוד לקו הרפובליקני של ידידות עם המגזר העסקי. הוא גם התייצב לימינו של אלון מאסק מול מנהיגי אוקראינה, לאחר שהלה טען שעל קייב לנהל מו"מ עם מוסקבה. נראה שהוא מקבל ששינויי האקלים משפיעים על פלורידה, אך מעדיף להוציא כסף על התאמות לשינויים במקום להיאבק בהם. אם דה-סנטוס יישב בבית הלבן וזו תהיה גישתה של ארה"ב, תהיה לכך השפעה על כל העולם. < אם דה-סנטיס יתמודד ב-2024, קרוב לוודאי שיזכה בקלות בפלורידה, שזמן רב נחשבה למדינה מתנדנדת. הדמוקרטים, שממילא מפקפקים בסיכוייהם בה, עשויים לראות אותה כמאבק אבוד. יכולים להיות לכך השלכות ניכרות, מדגיש הפוסט. רבים מתושביה ההיספנים של פלורידה ברחו מפני משטרים קיצוניים או סוציאליסטיים, מה שהשפיע על המדיניות של שתי המפלגות במדינה. אבל חלק מן הדמוקרטים כבר זזים; מדיניות החוץ של ביידן רחוקה מלהביא בחשבון את הלטינים של פלורידה, עם הקלות מול ונצואלה, קובה וקולומביה.