דומה שרק בחודש שעבר – כי זה אכן היה בחודש שעבר – שכולם, מבכירי וושינגטון ועד למכורי טוויטר, היו אחוזי התפעלות ממיליארדר הקריפטו סם בנקמן-פריד. הוא היה יורשו של ג'יי.פי מורגן האגדי, האיש שמציל חברות קריפטו קורסות בזו אחר זו, מי שאחריו מחזרים אח"מים ומי שמבקשים תרומות למטרות פוליטיות ופילנטרופיות. אבל בסוף השבוע (11.11.22) ביקשה חברת הקריפטו שלו, FTX, להיכנס להליכי חדלות פרעון. משווי מוערך של 32 מיליארד דולר לפני מספר חודשים, היא התרסקה לכמעט אפס לאחר שהתברר שחלק ניכר מהונה מוחזק במטבעות וירטואליים שהיא עצמה הנפיקה. החברה המתחרה Binance נסוגה מרכישתה באומרה, כי העניינים נראים חשודים. מקור אמר לוול סטריט ז'ורנל, כי FTX השתמשה בכספי לקוחותיה לביצוע ספקולציות; המשקיעים חוששים שכספם ירד לטמיון. הרגולטורים, מרשות ניירות ערך ועד למשרד המשפטים, מרחרחים מסביב. מהירות הקריסה מפתיעה, אך פרק אחד בסאגה ממש אינו מפתיע – טוענת הליין אולן במאמר בוושינגטון פוסט. שוב ושוב נופלים האמריקנים במלכודת האגדה על "המיליארדר הגאון", האיש העולה עלינו הטמבלים, המסוגל לפתור כל בעיה עסקית, פוליטית או פילנטרופית הנקרית בדרכו – עד שלפתע הוא אינו יכול לעשות זאת. ראו את המחזה המתמשך של אלון מאסק, האיש העשיר ביותר בעולם, עם רכישתה האימפולסיבית של טוויטר ואשר נראית כאילו העלתה באש 44 מיליארד דולר. מאסק מתעקש שהוא יודע מה שהוא עושה, אבל התמונה איננה נראית מבטיחה: הוא מפטר עובדים ומחזיר אותם, זורק ללא הרף תוכניות מסחררות, מקדם תוכנית להפוך את טוויטר לחברת פינטק ומאיים שהיא עלולה לפשוט את הרגל. רוב ההנהלה הבכירה נזרקה, וועדת המסחר הפדרלית [רשות ההגבלים] מביעה דאגה. או למשל מארק צוקרברג, שפעם דיברו עליו כנשיא לעתיד – לפני שהתברר שהוא עושה כסף מהעמדת פלטפורמה לרשות פייק ניוז, דברי שטנה וארגונים קיצוניים, תוך שלהוב עימותים פוליטיים ולעיתים עימותים פיזיים ברחבי העולם. כעת הוא שורף כסף, שופך את כספה של פייסבוק ל"מטא-יוניברס" שרק מעטים מוכנים ליישב – ושולח הביתה 11,000 עובדים. בנקמן-פריד בן ה-30 הפך בן-לילה מאלמוני לידוען, עם רעמת שיער שלאחרונה כיסתה את עמוד השער של המגזין פורצ'ן עם הכותרת "וורן באפט הבא?". הוא הפך למגה-תורם פוליטי, ששפך סכומי עתק בעיקר למועמדים דמוקרטיים – עד שלפתע ארנקו התרוקן. אולן מדגישה, כי אכן חלק מן המיליארדרים הם יזמים מבריקים, אבל הם הרבה פחות מיוחדים מכפי שנהוג לטעון. כאשר אנשי העסקים נעשים יותר בולטים ועשירים, הם נכנסים ל"סחרור של משוב", כלשונה. הסובבים אותם מחניפים להם במקום לאתגר אותם, מה שמשפיע על יכולתם לקבל ביקורת – וכך הם נמצאים יותר בחברתם של מי שמנפחים את הדימוי העצמי שלהם. לעיתים קרובות מדי, התוצאה היא טעויות גדולות יותר והתנהגות מפוקפקת יותר מבחינה אתית. ועדיין, ההערצה כלפיהם היא אמריקנית כמו פשטידת תפוחים. בתקופה שלפני המשבר הפיננסי (2009-2008) נתפסו מנכ"לים ובנקאים כקולות של חוכמה צרופה. הייתם חושבים שהמשבר יסיים את ההערצה הזאת; בפועל הוא רק יצר גל חדשים של מושיעים-לעתיד. האמריקנים אפילו בחרו מיליארדר – או שלפחות טען שהוא כזה – לנשיאם. מאז הוא הורס את הזירה הפוליטית מדי יום. אל תבנו על כך שסיפורו של בנקמן-פריד ישים קץ לתופעה. היא פורחת על השילוב בין פולחן הידוענים לבין ההערצה לעושי הכסף, גם אם מתברר שהם זורים את כספכם לרוח, מסיימת אולן.