לפני 60 שנה פתרו הבית הלבן והקרמלין בדרכי שלום את משבר הגרעין המסוכן ביותר בעידן המודרני – משבר הטילים בקובה. בצורה בלתי מפתיעה, פרשנים מחפשים את הלקחים מאותו משבר שניתן ליישם במלחמה באוקראינה, בה איים ולדימיר פוטין כמעט במפורש להשתמש בנשק גרעיני. ההיסטוריון המוביל טימותי נפתלי מזכיר ב-Foreign, Affairs כי הן פוטין והן ג'ו ביידן מבוגרים די הצורך כדי לזכור את משבר הטילים, וביידן כבר אמר שהסכנה מפני "ארמגדון" היא הגבוהה ביותר מזה שישה עשורים.
אולם, סבור נפתלי, השניים רואים בצורה שונה את משבר הטילים. לדעת ביידן, הוא נפתר מתוך כבוד הדדי, רצון משותף למנוע מלחמה ומו"מ חכם שאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם. הוא רואה את עצמו במקומו של ג'ון קנדי, אשר סייע לניקיטה כרושצ'וב לרדת מן העץ עליו טיפס. פוטין אינו רואה זאת כך. כרושצ'וב היה הראשון שנסוג: יומיים לאחר הנאום הדרמטי בו דרש קנדי את הוצאת הטילים, כינס כרושצ'וב את הפוליטביורו ואמר שייענה לדרישה כדי למנוע מלחמה, ורק אז ניסה לבנות מהלך שיציל את כבודו.
האמריקנים נוטים לזכור את סיומו של המשבר בדרכי שלום, אבל מנהיגי רוסיה הבינו ומבינים שהייתה זו השפלה. בסופו של דבר, כרושצ'וב נכשל בנסיונו לשווק את סיום המשבר כסוג של ניצחון: שנתיים מאוחר יותר הוא הודח בידי עמיתיו בפוליטביורו בנימוק של חוסר כשירות. ביידן רואה במשבר הטילים הוכחה לחשיבותה של מדינאות; פוטין רואה בו רק חולשה.
בחודש שעבר נשאל פוטין האם הוא רוצה את עצמו בנעליו של כרושצ'וב והשיב: "בשום אופן. אני לא יכול לתאר לעצמי את זה. אין מצב". פוטין הוסיף, שהוא אומנם מוכן לנהל מו"מ עם ארה"ב כפי שעשה כרושצ'וב, אבל לא על המלחמה באוקראינה. כמו כרושצ'וב, הוא מודאג ממצבה של רוסיה בתחרות האסטרטגית עם ארה"ב, אבל בניגוד לו – הוא אינו ממהר להיפגש עם נציגי ארה"ב כדי להפחית את המתיחות הגרעינית.
אין קווי דמיון ישירים בין 1962 לבין 2022, אך הצורה בה רואים ביידן ופוטין את אותו משבר מלמדת רבות על מנהיגות בזמן משבר, סבור נפתלי. כדי להבין הבדלים אלו, כדאי לסכם מה שידוע ממקורות אמריקניים וסובייטיים על הדרך בה מצאו כרושצ'וב וקנדי את המוצא מסכנת מלחמה גרעינית.