הוויכוח הנוכחי בשאלה האם מלחמה קרה נוצרת באסיה מפספס את הנקודה – טוען דומיניק זיגלר, בעל הטור "בניאן" של אקונומיסט ב-The World Ahead 2023. המתחים הגוברים בשנה הבאה יוכיחו, כי התקוות של שנות ה-1990 בדבר עולם הנוטה לעבר התפיסות המערביות – המלחמה הקרה מעולם לא הסתיימה באסיה. כשם שהמלחמה באוקראינה הוכיחה זאת באירופה בשנה היוצאת, כך יעשו זאת באסיה בשנה הבאה המאבקים בין הליברליזם לבין הסמכותנות. התחרות כאן היא בין ארה"ב לסין, ששורשיה מצויים בסיומה של מלחמת העולם השנייה. הדוגמה הבולטת ביותר היא טייוואן. בעיני בייג'ינג, האי הוא החלק המשמעותי היחיד של המהפכה הקומוניסטי שנותר פתוח. הלאומנים ברחו אליו לאחר תבוסתם בסוף שנות ה-1940 והקימו מדינה עצמאית ומשק פורח. איחודו עם היבשת הוא משימה קדושה בעיני המפלגה הקומוניסטית, וגם מפתח להשפעה במזרח אסיה ובמערב האוקיינוס השקט. הנשיא ג'ו ביידן הצהיר מספר פעמים שארה"ב תגן על טייוואן אם תותקף – שינוי במדיניות העמימות ארוכת השנים של וושינגטון. זיגלר סבור, עם זאת, כי למרות שהחום סביב טייוואן יעלה בשנה הבאה, הוא לא יגיע לנקודת רתיחה. שי ג'ינפינג אינו מהמר חסר מעצורים כמו ולדימיר פוטין, והוא זקוק לזמן כדי לחסן את סין מפני עיצומים כמו אלה הפוגעים קשות ברוסיה. לכן, בשנה הקרובה תבחן סין את הנחישות של ארה"ב ובעלות בריתה בים סין הדרומי ובמים שסביב יפן. סביר יותר שסין תחולל משבר סביב איי סנקאדו שבידי יפן ושהיא טוענת לריבונות עליהם. קוריאה הצפונית היא שארית נוספת של המלחמה הקרה. השנה הכריז קים ג'ונג-און שלארצו יש זכות להנחית מהלומה גרעינית מקדימה על קוריאה הדרומית אם זו תאיים עליה. זיגלר צופה שבשנה הקרובה יבצע קים ניסוי גרעיני, השביעי של ארצו והראשון מאז 2017. הדבר ידגיש שוב את המגוון המצומצם של האפשרויות הניצבות בפני העולם, כאשר עליו להתמודד (כמו במקרים של רוסיה וסין) עם רודנים המוכנים לפגוע בעמיהם לטובת יכולת גרעינית סחטנית. סכסוך גבולות בין הודו לסין בהרי ההימלאיה יספק נקודת עימות אפשרית נוספת, ממשיך זיגלר. שורשי הסכסוך נעוצים בגבול ששרטטה בריטניה ברשלנות כאשר שלטה בהודו. בשנת 1962 פרצה מלחמה בה הפסידה הודו. ב-2020 נהרגו 24 חיילים משני הצדדים בתקרית קשה. שי רוצה להתרכז בטייוואן, בעוד ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, יודע שארצו מצויה בנחיתות בהרים. אבל דרכים חדשות שנסללו בשני הצדדים עלולות למחוק את האיזורים המפורזים המפרידים בין שני הצבאות, בעוד היחסים החמים בין שני המנהיגים הצטננו במידה ניכרת. בינתיים נמשך העימות במינמאר, אשר הקבוצות האתניות הרבות בה מעולם לא חיו בשלום אמיתי. אכזריותו וחוסר כישוריו של הצבא, אשר תפס את השלטון בהפיכה עקובה מדם בפברואר 2021, מחמירים עוד יותר את החיכוכים האתניים. במקביל התאחדו הכוחות הדמוקרטיים נגד החונטה, אך הגנרלים מחזיקים בנשק ונהנים מתמיכתה של סין. הן בייג'ינג והן המערב לא רוצים עוד זירה של עימות, אך מינמאר צפויה לבעור עוד שנים רבות.