אסור שפעולותיה של נאט"ו יובילו לעימות ישיר עם רוסיה, אך הברית חייבת להיות ערוכה להדוף תוקפנות רוסית נוספת. לשם כך הגדילה גרמניה בצורה משמעותית את נוכחותה באגף המזרחי של נאט"ו: היא תגברה את כוחותיה בליטא, שולחת חיילים לכוח נאט"ו בסלובקיה, חיל-האוויר שלה מסייע לאבטח את המרחב האווירי של פולין ואסטוניה, והצי שלה פועל בים הבלטי. המסר שלנו למוסקבה פשוט מאוד, כותב שולץ: אנחנו נחושים להגן על כל סנטימטר מהטריטוריה של נאט"ו נגד כל תוקפנות אפשרית. נכבד את המחויבות הבסיסית של הברית, לפיה התקפה על אחת מהחברות בה היא התקפה על כולן. הבהרנו לרוסיה שהדיבורים שלה על שימוש בנשק גרעיני הם נמהרים וחסרי אחריות. שולץ מציין, שבחודש שעבר הסכימו הוא ושי ג'ינפינג, כי אין להשלים עם איומים גרעיניים וששימוש בו יחצה את הקו האדום הצודק ששרטטה האנושות. פוטין צריך לשים לב היטב למילים אלה. בין הטעויות הרבות של ולדימיר פוטין בפלישה לאוקראינה, מצוי ההימור שהצעד יגרום למתיחות בין יריביו. למעשה קרה ההפך: האיחוד האירופי והברית הטרנס-אטלנטית חזקים מאי פעם. הדבר בולט ביותר בעיצומים חסרי התקדים שהוטלו על רוסיה. היה ברור מאז פרוץ המלחמה שיהיה צורך להפעיל את העיצומים זמן רב, שכן היעילות שלהם גוברת מדי שבוע. פוטין חייב להבין שאפילו צעד אחד לא יוסר אם רוסיה תנסה להכתיב את תנאיו של הסדר שלום, מדגיש שולץ. כל מנהיגי G7 בירכו את נכונותו של זלנסקי לשלום צודק שיכבד את השלמות הטריטוריאלית והריבונות של ארצו ויבטיח את יכולה להגן על עצמה בעתיד. גרמניה ושותפותיה מוכנות להגיע להסדרים שיבטיחו את בטחונה של אוקראינה כחלק מהסדר שלאחר המלחמה. הן לא יסכימו לסיפוח בלתי חוקי של טריטוריה אוקראינית, אשר תוסווה במשאלי-עם מזויפים. כדי לסיים את המלחמה, רוסיה חייבת להסיג את כוחותיה.

המלחמה גם המריצה שינויים בכלכלה ובמדיניות האנרגיה אשר יפגעו ברוסיה בטווח הארוך, ואשר יתנו דחיפה למעבר החיוני לאנרגיה נקייה שממילא היה בעיצומו. שולץ מגלה, כי מיד לאחר שנכנס לתפקידו בדצמבר 2021 הוא שאל האם יש לגרמניה תוכנית למצב בו רוסיה תפסיק את אספקת הגז. התשובה הייתה שלילית, למרות התלות המסוכנת של גרמניה בגז הרוסי. גרמניה החלה להתכונן מיד לתרחיש הגרוע ביותר. לפני הפלישה היא השעתה את האישור לצינור נורדסטרים 2. עם הפלישה כבר היו תוכניות לייבא גז נוזלי מהשוק העולמי שמחוץ לאירופה, וכך שהמשלוחים הראשונים יגיעו בחודשים הבאים. התרחיש הגרוע ביותר התממש, אך נכון לעכשיו גרמניה כלל אינה מייבאת פחם מרוסיה וייבוא הנפט מרוסיה לאיחוד האירופי יסתיים בקרוב. היה כאן לקח חשוב: בטחונה של אירופה תלוי בגיוון מקורות האנרגיה ובהשקעה בעצמאות אנרגטית. ההשתחררות מהדלקים המאובנים תגביר את הביקוש לאנרגיה נקייה, וגרמניה מוכנה לכך בדמות האצה המעבר למקורות כמו השמש והרוח. יעדיה ברורים: בשנת 2030 ייוצרו לפחות 80% מהחשמל ממקורות נקיים, וב-2045 תהיה גרמניה בפליטת גזים נטו בשיעור אפס. פוטין רצה לחלק את אירופה לאיזורי השפעה, ואת העולם - לגושים של מעצמות ומדינות וסאליות. בפועל, המלחמה רק קידמה את האיחוד האירופי. אוקראינה ומולדובה קיבלו בחודש יוני מעמד של "מדינות מועמדות" וגם עתידה של גאורגיה הוא כחלק מאירופה. שש מדינות בלקניות עומדות להצטרף לאיחוד, וגרמניה מצידה הגבירה את שיתוף הפעולה עימן.

חשוב לדעת שהרחבת האיחוד האירופי והטעמתן של חברות חדשות יהיו קשים. אבל הדרך פתוחה והמטרה ברורה: האיחוד יכלול למעלה מ-500 מיליון אזרחים חופשיים ויהיה השוק הפנימי הגדול ביותר בעולם, אשר יקבע את קני המידע העולמי בסחר, צמיחה, שינויי אקלים והגנת הסביבה. הוא יהיה ביתם של מוסדות מחקר מובילים ועסקים יזמיים - משפחה של דמוקרטיות יציבות שייהנו מרווחה חברתית ותשתיות ציבוריות ללא מתחרים. בעוד האיחוד מתקרב לעבר יעד זה, יריביו ימשיכו לנסות ולתקוע טריז בין חבריו. פוטין ואחרים ינסו לנצל את המערכות הדמוקרטיות הפתוחות, תוך מסעות דיסאינפורמציה ונסיונות השפעה. לכן, המטרה כעת היא ללכד את השורות בתחומים חיוניים בהם חוסר האחדות עלול להפוך את אירופה לפגיעה להתערבות חיצונית. בהקשר זה יש חשיבות עצומה לשיתוף הפעולה בין גרמניה לצרפת, החולקות את החזון של איחוד אירופי חזק ועצמאי. האיחוד חייב להתגבר על עימותים ישנים ולמצוא פתרונות חדשים; ההגירה והמדיניות הפיסקלית מרכזיים בהקשר זה. אנשים ימשיכו לבוא לאירופה הזקוקה למהגרים, ולכן האיחוד צריך מדיניות הגירה מציאותית והתואמת את ערכיו. המשמעות היא הפחתת ההגירה הבלתי-סדירה במקביל לחיזוק המסלולים החוקיים לכניסה לאירופה, במיוחד לעובדים מיומנים הנחוצים לה. בתחום הפיננסי הקים האיחוד קרן התאוששות מהקורונה, בה ניתן להשתמש גם מול האתגרים הנוכחיים שמציבים מחירי האנרגיה הגבוהים. האיחוד צריך להיפטר מטקטיקות הסחבת האנוכיות בהליכי קבלת ההחלטות, באמצעות הפחתת יכולתן של מדינות בודדות להטיל וטו על צעדים מסוימים. כאשר האיחוד מתרחב והופך לשחקן גיאופוליטי, הליכי קבלת ההחלטות שלו יהיה המפתח להצלחה. בשל כך הציעה גרמניה להרחיב את קבלת ההחלטות ברוב במקום פה אחד.