אירן נכנסה לתחום הכטב"מים לפני ארבעה עשורים והראשון מתוצרתה טס ב-1986. ההתקדמות הייתה איטית, עד שבשנת 2011 התרסק באיר"ן כטב"מ מודיעין אמריקני שהיה בדרכו לאפגניסטן והוא נפל בידיה. ב-2016 הודיעה אירן שהיא מתחילה לפתח כטב"מים התקפיים, חלקם בשיתוף פעולה עם רוסיה. רבים מהם נשלחו למיליציות שמפעילה אירן ובין היתר שימשו את החות'ים בתימן להתקפה על מתקני נפט סעודיים ב-2019. כעת מתברר, כי אירן מסוגלת לייצר כטב"מים התקפיים בכמויות גדולות, ולאחרונה אף נודע שהיא מנהלת מו"מ על הקמת מפעל ברוסיה.
תוכנית הכטב"מים האירנית אינה נקייה מקשיים, מדגיש הפוסט. המשלוחים לרוסיה עד כה היו קטנים, שכן שתי המדינות מתקשות להתאים את הטכב"מים לפעילות בחורף האוקראיני הקשה. אירן נתקלת בבעיות בשרשרת האספקה וארה"ב מקווה להחמיר אותן. עם זאת, למרות שנים של עיצומים על מגזר הביטחון האירני, הכטב"מים עדיין מכילים בעיקר חלקים אמריקניים ומערביים. כאשר דרש הבית הלבן מהיצרנים – למשל של שבבים – להפסיק את מכירתם לאירן, תשובתם הייתה כמעט זהה: מדובר בפריטים לשימוש כפול שהייצוא שלהם חוקי.
עם זאת, הבית הלבן ממשיך לנסות. בחודש ספטמבר ושוב בחודש נובמבר הוחמרו העיצומים וכוונו נגד חברות הקשורות לבניית הכטב"מים עבור רוסיה – כולל כאלו הממוקמות באיחוד האמירויות, בעלת ברית של וושינגטון. אולם, העיצומים הם לכל היותר פתרון זמני וחלקי משום שיידרש זמן עד שהשפעתם תורגש. הם יכולים להקשות על השגת הרכיבים ולהעלות את מחירם, אך מדינות נחושות כמו אירן ישיגו בסופו של דבר את הדרוש להן.
ככל הידוע, אירן מעבירה את הכטב"מים לרוסיה במטוסי מטען, לרוב במסלולים שקשה לעקוב אחריהם. זה אומר שצריך לנסות לתקוף אותם על הקרקע – משימה שאינה פשוטה. עד לפני כחודש הוצבו הכטב"מים בעיקר בחצי-האי קרים, נעלמו לכמה ימים ואז הופיעו בחלקים שכבשה רוסיה במחוז זפוריז'זניה שבמזרח אוקראינה. הכטב"מים ניתנים להעברה בקלות, כאשר מערכות ההפעלה שלהם מותקנות על גבי משאיות והרוסים יודעים שנעשים נסיונות לאתר אותם – כך שהם מעבירים אותם שוב ושוב ממקום למקום.
הטיימס מוסיף, כי גדלים הסימנים לכך שמדובר ביחסים צבאיים דו-צדדיים. בריטניה האשימה שרוסיה מתכננת להעניק לאירן רכיבים צבאיים מתקדמים בתמורה ל-300 כטב"מים מתאבדים. שר ההגנה, בן וולאס, אמר לפרלמנט, כי השותפות מערערת את הביטחון במזרח התיכון ובעולם וחובה לחשוף את העסקה ביניהן.