"הרווחתי את התפקיד הזה", אמר קווין מק'ארתי לעמיתיו הרפובליקנים, בארשת מיוסרת של מי שרדף במשך עשור אחרי פרס, רק כדי לראותו חומק מבין אצבעותיו. במובן מסוים זה נכון, אומר אקונומיסט (5.1.23) על הסאגה של אי-מינוי יו"ר בית הנבחרים. מק'ארתי נישק המון צפרדעים, כולל שדלנים, תורמים ומופרעים, כדי להבטיח את מעמדו – ואז גילה ש-20 מחברי הסיעה מצביעים נגדו. הסאגה הזאת גם מהווה תחזית עגומה לחקיקה החשובה הניצבת בפני הקונגרס ה-118. לרוב די בהצבעה אחת לבחירת יו"ר בית הנבחרים, האיש השני בתור לירושת הנשיא. הפעם האחרונה שזה לא קרה הייתה לפני בדיוק 100 שנה. בלא יו"ר, אי-אפשר לקדם חקיקה ואי-אפשר להשביע את הצירים – מה שאומר שבאופן זמני, לציבור האמריקני אין ייצוג. לכן, הבחירה חשובה גם למתנגדיו של מק'ארתי. אז למה הם עושים זאת? לא בטוח שזה נובע מהתנגדות לאג'נדה שלו, אותה פירט ערב בחירות האמצע; ולמתנגדיו אין אג'נדה משלהם. זה נראה כמו כוונה לשבור את הצעצועים כדי שאיש לא יוכל לשחק בהם. ג'ו בונר, שנאבק באופוזיציה קולנית בסיעה הרפובליקנית כאשר היה היו"ר בשנים 2015-2011, אומר: "מה שבאמת מעניין אותם זה תוהו ובוהו. בכל פעם בה הם מכשילים חוק, הם מקבלים עוד הזמנה לפוקס ניוז או לתוכנית ברדיו. זהו מלכוד נרקיסיסטי מסוכן". וזה רק מחמיר. במקביל, התייצבו הדמוקרטים בצורה מסודרת מאחורי האקים ג'פריז, דמוקרט מתון מניו-יורק. לאחר שנבחר למנהיג המיעוט, אמר שמה שמתרחש בצד השני הוא יום עצוב לדמוקרטיה. אם הדמוקרטים היו פחות עסוקים בהשגת נצחונות מפלגתיים, הם היו יכולים להתפשר על רפובליקני מתון ולקוות שלפחות כמה מעמיתיו יתמכו בו. אין סיבה חוקתית המונעת מן המתונים בשני הצדדים להתכנס, להשתלט על סדר היום החקיקתי ולומר לקיצוניים משני הצדדים להתחפף. אבל משמעת מפלגתית, נאמנות שבטית וחשש מפני מתחרים בבחירות המקדימות הופכים תרחיש זה לבלתי אפשרי. במקום זאת, צופה אקונומיסט, הרפובליקנים ייאבקו עד שיבחרו יו"ר. תחת יו"ר מוחלש יתקשה עוד יותר הקונגרס להעביר השנה חקיקה משמעותית, כגון תקציב שימנע סגירה חלקית של הממשל הפדרלי, העלאת תקרת הגרעון או סיוע נוסף לאוקראינה. זה קורה לאחר שהקונגרס רשם כמה אבני דרך משמעותיות, כגון רפורמה באשרור תוצאות הבחירות לנשיאות ועיגון חוקי לנישואין חד-מיניים. אפילו קונגרס מפולג יכול לעיתים להשיג הרבה, אבל הנוכחי יוצא לדרך עם משקולות כבדות על רגליו.