- ד"ר סלין גאונדר היא מומחית למחלות מדבקות ומגיפות, עמיתה בכירה בקרן משפחת קייזר ועורכת בכירה של Kaiser Health News. מאמרה בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
היה זה בסוף יום העבודה, יום שישי, 9 בדצמבר 2022. סיימתי שיחת זום כאשר הטלפון שלי החל לרעוד משיחות, מסרונים ודוא"ל. גבריאֶלֶה מרקוטי, עיתונאי ב-ESPN, ניסה להשיג אותי מקטר, שם סיקר את הגביע העולמי לצידו של בעלי, גרנט וואל. גרנט התמוטט ביציע העיתונות במשחק בין ארגנטינה להולנד, אמר. לאחר שעה קיבלתי שיחה מרופא בחדר המיון: גרנט שלי מת. מיד לאחר מכן החלו להתרוצץ שמועות וכזבים, וזרים מוחלטים החלו לטעון שהוא מת בגלל חיסון הקורונה – טענות שאני מכירה טוב מדי.
ידעתי שזה מה שיקרה וידעתי כיצד זה ייעשה. ידעתי גם שהדיפת טענותיהם בפומבי רק תתן להם את תשומת הלב שהם רוצים ותזמין טרלול נוסף. אבל המקרה הזה היה שונה מאלה שאיתם התמודדתי כמומחית למגיפות וכחברה במועצה המייעצת לענייני קורונה של ג'ו ביידן וקאמלה האריס. זה היה גרנט
שלי, והייתי חייבת לדעת מה קרה לו ולחשוף את המידע. שילוב של עובדות ואמפטיה הוא הדרך הטובה ביותר להילחם בטרולים.
בימים שלאחר מותו של גרנט בלעתי את אבלי ועמלתי להחזיר את גופתו הביתה לניתוח שלאחר המוות. הניתוח בוצע במשרד הפתולוג הראשי של ניו-יורק, המעסיק כמה מטובי הפתולוגים והמדענים הפורנזיים בעולם. ב-13 בדצמבר קיבלתי את התוצאות הראשוניות: גרנט מת ממפרצת באבי העורקים. הדחף המיידי שלי היה להגן על הנער שפגשתי בשנה א' באוניברסיטה. הייתי חייבת לשים קץ לשמועות ולהתמקד במורשתו של גרנט. בלעתי את אבלי עמוק יותר, פרסמתי הודעה והתראיינתי בתקשורת.
לא הגבתי לכזבים ולהטרדות ברשתות החברתיות. לא הגבתי לדוא"ל בו נאמר: "עכשיו את מבינה שהרגת את בעלך המסכן. קארמה היא ביץ'". לאורך המגיפה קיבלתי הודעות כאלו, כמו גם איומי אונס ורצח, אבל כעת הם איימו למוטט אותי. אולם כאשר כזבים כאלו צצו שוב כדי להאשים את חיסוני הקורונה באירוע הלב של שחקן הפוטבול דמאר המלין, הסכר נפרץ. ידעתי שעלי לכתוב את המאמר הזה.
המתכון של כזבי החיסונים כולל שימוש במומחים מזויפים, הטיות קוגניטיביות, ציפיות בלתי אפשריות, מידע המוצא מהקשרו ותיאוריות קונספירציה. לא נמצא ולו מומחה אחד שתמך בטענה שבעלי מת מהחיסון. ההטיה הקוגניטיבית הנפוצה ביותר היא לטעון כי מאחר שא' התרחש לפני ב', אזי ב' הוא תוצאה של א'. מאחר ש-80% מהאמריקנים התחסנו, רוב הסיכויים הם שכמעט כל אמריקני שימות היום הוא מחוסן – אבל אין זה אומר שהוא מת בגלל החיסון. שיהיה ברור: החיסון אינו מעלה בצורה כלשהי את הסיכון למוות.