בשנים האחרונות שיגור של דברים לחלל הפך להיות אחוזתו של המגזר הפרטי. מבין 178 שיגורים מוצלחים אשתקד, 90 היו של חברות, במקרים רבים – קבלני משנה של ממשלות. 61 מתוכם היו של חברה אחת: SpaceX של אלון מאסק. אבל בשיגורים לירח לממשלות יש מונופול (להוציא "בראשית" הישראלית שהתרסקה ב-2019). מאז משימות אפולו בשנות ה-1960, מציין אקונומיסט, כל השיגורים המוצלחים לירח היו על חשבונו של משלם המיסים. דומה שמצב זה ישתנה בחודשים הקרובים, כאשר חללית בלתי מאוישת תהיה כלי הרכב המסחרי הראשון שינחת על הירח. לא ברור מי יזכה בכבוד זה. Mission 1 של Ispace היפנית כבר בדרך ואמור לנחות בסוף אפריל, אבל שניים נוספים אמורים להיות משוגרים בקרוב ועשויים להשיג אותו. במילים אחרות: המרוץ החדש לירח מצוי בעיצומו. Mission 1 שוגר ב-11.12.22, עבר את הירח עד לגובה של 1.4 ק"מ והחל את נפילתו בחזרה. הוא יחלוף בסמוך לירח וייכנס למסלול סביבו, בטיסה איטית אך חסכנית באנרגיה. טיסות אפולו הוכיחו שאפשר להגיע לירח בכמה ימים, אך יש צורך בכמות עצומה של דלק כדי להאט ולהיכנס למסלול. Mission 1 גם חוסך משקל, מה שמאפשר לו לשאת יותר מטען. הוא נושא שני כלי רכב קטנים (אחד מהם בגודל של בייסבול) ומספר מצלמות. האיטיות עלולה לעלות ליפנים בבכורה. המתחרה האחד הוא Nova-c מתוצרת חברת ההזנק הטקסנית Intuitive Machines. שיגורו מתוכנן לחודש מרס ומסעו לירח אמור להימשך שישה ימים בלבד. לדברי מנכ"ל החברה, סטיב אלטמוס, מסלול ישיר מקטין את סכנת הקרינה הרדיואקטיבית הנשקפת לכלי. העיצוב שלו כולל טכנולוגיה תוצרת נאסא, כולל מנוע חדשני, מערכת איתור סיכונים בעת הנחיתה ואפשרות לפיתוח עתידי של חלליות לשימוש רב-פעמי. Nova-c ישא מצלמות ומכשירים אחרים, כולל כאלו של נאסא – אשר משתתפת במימון המשימה כחלק מתוכניתה למסעות מסחריים לירח. החברה חתומה על הסכם עם הסוכנות לפיו תשגר שלוש משימות לירח עד סוף 2024; זוהי הראשונה. המתחרה השלישי הוא Peregrine תוצרת Astrobotic Technology המשתתפת גם היא בתוכנית של נאסא. כמו הרכב היפני, גם מקורו של זה בתחרות Google Lunar X Prize אשר הבטיחה 20 מיליון דולר לצוות הראשון שינחית כלי על הירח; התחרות נסגרה ב-2018 והפרס לא הוענק. Peregrine ישוגר בסוף מרס בטיל Vulcan Centaur הראשון של חברת United Launch Alliance, מה שמוסיף למשימה גורם סיכון, השיגור כבר נדחה כמה פעמים, אך עדיין יש לו סיכוי להגיע ראשון לירח. גם הוא ישא רכב קטן וכמה מכשירים, חלקם של נאסא. מי ינצח ומדוע זה חשוב? – שואל אקונומיסט. הקמאדה טאקשי, מנכ"ל החברה היפנית, טוען שלא מדובר במרוץ להיות הראשון ושהוא גאה להיות בין החלוצים. אלטמוס אומר ש"הרבה דברים ראשונים" קשורים למשימה שלו, בלא קשר למנצח במרוץ הספציפי. השניים אומרים שהעיקר הוא להניח יסודות לשירות סדיר לירח ולפתוח אפשרויות חדשות לממשלות ולחברות. אבל באלו אפשרויות מדובר? לווינים אפשרו מגוון של שירותים, החל ב-GPS דרך חיזוי מזג אוויר וכלה בשימושים צבאיים. לגישה לירח יש פחות רווחים ברורים שמעבר למחקר מדעי טהור. רבים מן המכשירים שמשגרת נאסא מיועדים לסלול את הדרך לשובו של האדם לירח, כמו איתור מקומות נחיתה אפשריים או מציאת משאבים דוגמת קרח העשויים להוות מקור אנרגיה. אבל מדובר בפתיחה של תיבת פנדורה, שכן אין הסכמה בינלאומית על ניצול משאבי הירח. ההסכם הנוכחי בנוגע לשימוש בחלל הוא משנת 1967 ונסיונות לעדכנו עלו בתוהו, לאחרונה ב-2020 בשל התנגדות סין ורוסיה להצעותיה של ארה"ב. שאלת הבעלות על הירח היא עתיקת יומין והייתה תיאורטית, אך שלוש המשימות הנוכחיות מלמדות, כי טילים זולים וטכנולוגיה חדשה עשויים להפוך אותה למעשית. כלים אלו הם הראשונים במרוץ של משימות מאוישות ובלתי מאוישות, פרטיות וממשלתיות הצפויות לעשות את דרכן לירח. הן טומנות בחובן אפשרויות, אך גם מעלות שאלות סבוכות בנוגע לחקר החלל והשימוש בו.