קבוצת אנשים מתאספים בבית כפרי לסופשבוע ואחד מהם נרצח. החשודים נחקרים וחדריהם נבדקים – חוץ מתשעה המצויים למעלה מכל חשד. התוצאה של אגאתה-כריסטי-גרוע זה ברורות: הרשויות מודיעות שאינן יכולות לפענח את הרצח. זה בערך מה שקרה בבית המשפט העליון של ארה"ב, כאשר הודיע בסוף השבוע שלא הצליח לאתר את מי שהדליף את טיוטת פסק דינו של השופט סמואל אליטו, אשר ביטל את ההגנה החוקתית על הפלות – טוען וושינגטון פוסט. האם בית המשפט ובמיוחד נשיאו, ג'ון רוברטס, באמת רוצה לגלות את המדליף? את האחראי למי שבית המשפט עצמו כינה "התקפה קשה על ההליך השיפוטי" ו"הפרת אמון שאין כדוגמתה"? במשך 24 שעות סירבה דוברות בית המשפט להגיב וכך נוצר רושם שתשעת השופטים לא תושאלו. רק בליל שבת (20.1.23) הבהירה קצינת הביטחון של בית המשפט, גייל קארלי: "במהלך החקירה דיברתי עם כל השופטים, עם חלקם – מספר פעמים. השופטים שיתפו פעולה בצורה אקטיבית, שאלו שאלות וענו על השאלות שלי. בדקתי את כל הכיוונים האמינים, שאף אחד מהם לא הצביע לעבר השופטים או בני/בנות זוגם. על בסיס זה, לא מצאתי לנכון ליטול מהם תצהירים חתומים". וואו – מגיב הפוסט בסדרה של שאלות משלו. אם מדובר בחקירת האפשרות שהיה להם חלק בהדלפה, מדוע השופטים הציגו שאלות לחוקרת? מה בדיוק הם נשאלו, והאם היו אלו אותן שאלות שהוצגו לעוזריהם המשפטיים וליתר העובדים? האם השופטים נשאלו, כמו אחרים, האם מסרו מידע על פסק הדין לבני/בנות זוגם או לאחרים? מדוע קנה המידה הכפול בנוגע לתצהירים חתומים? האם שיחותיה עם השופטים היו תשאולים רשמיים, ואם לא – מדוע? האם קארלי בדקה את היסטוריית הגלישה של השופטים, כפי שעשתה ליתר המתושאלים כדי לגלות האם בחנו את המשמעויות החוקיות של הדלפה? האם בדקה את המחשבים הניידים והטלפונים שלהם, כמו של כל האחרים שהייתה להם נגישות לטיוטה? השאלות הללו מצביעות על הבעיה הבסיסית: הכפופה בדקה את הבכירים ממנה. ולא סתם בכירים. היחס לשופטי העליון בוושינגטון הוא כאל מורמים מעם, כפי שמלמדת ההחלטה שלא להחתימם על תצהירים. מדובר במשימה בלתי אפשרי לאדם מתוך בית המשפט ומתכון לחוסר אמון. קארלי אומרת שנעזרה ב"עורכי דין מובילים וחוקרים פדרליים מאומנים ומנוסים"; עורכי דין מובילים אמרו לפוסט, כי ספק האם קארלי התאימה למשימה. השופטים אינם מעל לכל חשד, טוען העיתון. כמו אחרים בבית המשפט, היו להם גם מניע וגם הזדמנות להדליף. אין זה הגיוני שעוזר משפטי עשה צעד יוצא דופן שכזה ללא הוראתו של שופט, או לפחות ללא עצימת עין מצידו. העוזרים המשפטיים מצטיינים בטיפוס זהיר בסולם המקצועי; הם אינם נוטלי סיכונים. בשלב מאוחר בחקירה ביקש רוברטס ממייקל צ'רטוף, שהיה השר לביטחון פנים ושופט בבית משפט פדרלי לערעורים, לבחון את הדוח של קארלי. בהצהרה המצורפת לדוח אומר צ'רטוף, כי הקב"טית "ניהלה חקירה מקיפה" ושאין הוא רואה צעדים מועילים נוספים שיכלה לנקוט. צ'רטוף גם היה בשנים 1990-1987 עוזרו הבכיר של אליטו, כאשר הלה היה התובע הפדרלי של ניו-ג'רזי. הוא ירש אותו בתפקיד זה והשניים היו שופטים באותו בית משפט לערעורים בשנים 2005-2003. אין סיבה לפקפק במקצועיות של צ'רטוף, אבל הקרבה הזאת מעוררת אי-נוחות. בית המשפט לא יכול היה לחשוב שהדוח הזה, עם ההימנעות מבדיקה אמיתית של השופטים, ירצה מישהו – מימין או משמאל. ואין סיבה שהוא ירצה מישהו. הדוח הזה הוא אסון על גבי אסון, מסכם הפוסט.