זהו נושא השיחה מספר אחת במצרים. העניים חוזרים מהשוק כאשר בידיהם סלים קלים יותר וארנקיהם ריקים יותר. מעמד הביניים צריך לבחור בין מכונית, תזונה בבית הספר ומצרכי מכולת. בעלי העסקים נאבקים עם בעיות בשרשרת האספקה בשל מחסור במט"ח, אשר הותיר סחורות במיליארדי דולרים תקועות בנמלים.
השבועות האחרונים היו קשים במיוחד, מדווח אקונומיסט. מאז עלה הנשיא עבד אל-פתאח סיסי לשלטון בהפיכה צבאית לפני עשור, המגזר הפרטי גוסס, הגרעון בתקציב זינק והממשלה נטלה הלוואות לממן פרויקטים בתשתיות, חלקם בהיקפי ענק. מצרים מציגה שיעורי צמיחה נאים, אבל הם אשליה: מבחינת רוב 104 מיליון תושביה, החיים הורעו. אשתקד היווה הגרעון התקציבי 6.2% מהתוצר, בעוד החוב הממשלתי היה שווה ל-90% ממנו; החוב החיצוני הוכפל בתוך עשור ל-34% תוצר, ותשלומי חובות בולעים 45% מהכנסות הממשלה.
מצרים בעלי כוונות טובות הזהירו במשך שנים שארצם צועדת לתוך מלכודת חוב. סיסי התעלם מהם, ומשקיעים זרים – אשר התפתו לריבית מן הגבוהות בעולם – היו מוכנים לסייע לו לשמר את אשלייתו. רכישת חוב מצרי לטווח קצר נראתה כהזדמנות מעוטת סיכון: הגדולה שבמדינות ערב ודאי "גדולה מכפי ליפול".
קריסה כזאת עדיין אינה סבירה – אך שוב אינה בלתי אפשרית, קובע אקונומיסט. הלירה המצרית היא המטבע בעל הביצועים הגרועים ביותר בעולם בשנה האחרונה, מה שמאיץ את האינפלציה. שיעורי הריבית הגואים מכבידים על עסקים פרטיים. המגזר הציבורי, קטר מרכזי של הצמיחה, הצטווה לקצץ. לאחר שנים של מדיניות קצרת ראות, אין פתרונות קלים למצוקתה של מצרים.
הקריסה החלה עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, אשר הובילה למשיכת השקעות זרות ב-22 מיליארד דולר ממצרים בתוך חודשים ספורים. זו החמירה את מצוקת המט"ח, הממשלה הגבילה את הייצוא וביקשה מקרן המטבע העולמית הלוואה רביעית תוך שש שנים (בדצמבר שעבר היא קיבל 3 מיליארד דולר). בחודש שעבר הודיעה הממשלה, כי סחורות ב-9.5 מיליארד דולר תקועות בנמלים בשל העדר דולרים לשלם תמורתן.
הלירה, ששערה אמור להיות חופשי אך למעשה נקבע בידי הבנק המרכזי, כבר פוחתה פעמיים ב-2022. לפני שלושה שבועות היא איבדה 20% נוספים ל-30 לירות לדולר; הצניחה בשנה האחרונה מסתכמת ב-50%. הפיחות הוביל להזרמת מאות מיליוני דולרים למצרים, מה שסייע להפחית את הפיגור בייבוא – אבל האינפלציה, שהגיעה לשיעור שנתי של 21% בדצמבר (ו-37% במחירי המזון), צפויה להחמיר עוד יותר.