כאשר ישא הנשיא ג'ו ביידן את נאום מצב האומה (8.2.23), הוא ימצא את עצמו עומד בראש חידה כלכלית – מנתח וושינגטון פוסט. הפדרל ריזרב העלה את הריבית ב-4.5 נקודות האחוז ב-11 החודשים האחרונים, העלייה החדה ביותר מזה עשרות שנים, אך המשק ממשיך להוסיף משרות בקצב מסחרר – 517,000 בינואר – והאבטלה נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר מאז 1969. "זהו לא מעגל כלכלי רגיל. זה יוצא דופן. ודאות איננה מתאימה כאן", אמר בשבוע שעבר הנגיד, ג'רום פאואל.
ואכן, קשה מאוד לצפות את ההתאוששות הכלכלית שבעקבות הקורונה. הצמיחה הגיעה ברבעון האחרון של 2022 לקצב שנתי של 2.9% לעומת 7% בשלהי 2021 – מה שעשוי ללמד על "נחיתה רכה" – הפחתת האינפלציה ללא זינוק באבטלה. אבל להאטה בצמיחה אמורה הייתה להתלוות ירידה ביצירת המשרות, וכאמור הנתון האחרון היה הפוך (מספרן בינואר היה כפול מאשר בדצמבר). במצב זה צפוי ה"פד" להמשיך ולהעלות את הריבית – אך תמיד קיים חשש שהוא ילך רחוק מדי ויגרום מיתון.
התשובה לשאלה האם ארה"ב תוכל להמשיך ולנצח את סכנת המיתון, עשויה להיות תלויה במתרחש בענפים כמו פנאי, אירוח, בריאות ובידור. ענפי שירותים אלו נהנים מפריחה, כאשר הצרכנים חוזרים לסגנון החיים של ערב הקורונה. מלונות, חברות תעופה ומרפאות שוכרים עובדים בקצב מסחרר, אך בבית הלבן אומרים שהשכר בתחום השירותים אינו עולה במהירות דומה לזו של אשתקד. אם ההתמתנות הזאת תימשך, היא עשויה להפחית את הלחץ על המחירים ולאפשר ל"פד" להפסיק את העלאות הריבית. אבל בשבוע שעבר הדגיש פאואל, שנכון לעכשיו – אין סימנים להתמנות של האינפלציה במגזר השירותים.
הבעיה הגדולה ביותר בנתוני התעסוקה, מסביר הפוסט, היא שעדיין קשה להבין את הכלכלה האמריקנית. הגרוע ביותר מבחינת הקורונה אומנם חלף, אך העסקים והצרכנים עודם נושאים את צלקותיה. בעת הסגרים נהגו האמריקנים בצורה שונה מהרגיל: קנו הרבה יותר טובין וצרכו הרבה פחות שירותים. כתוצאה מכך, בענפי התחבורה והאחסון יש כיום מיליון עובדים יותר מאשר בתחילת 2020, בעוד מספרם בענפי הפנאי והאירוח נמוך ב-495,000 מאשר ערב המגיפה וב-1.5 מיליון מכפי שהיה אלמלא אירועי שלוש השנים האחרונות.
נתוני התעסוקה החדשים מספקים הצצה למגמות. חברות המייצרות טובין הוסיפו 46,000 משרות בינואר – בעוד חברות שירותים הוסיפו 397,000. מתחת לפני השטח של המשק שהיקפו 25 טריליון דולר, נוצרת מציאות חדשה הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש. הרגלים רבים של ערב הקורונה נמוגו, אך כאמור – צילה של המגיפה עודנו כאן ובעיקר חוסר הוודאות.
וול סטריט וה"פד" מצויים באותה בעיה, מסביר הפוסט. המודלים הכלכליים המקובלים לצפיית התפתחויות עתידיות נבנים על בסיס העשורים הקודמים, אבל אין "ספר הוראות" להתנהלות אחרי מגיפה עולמית שכללה סגרים חברתיים, השבתת מפעלים ופתיחה מחדש מהוססת. היחסים המקובלים – כמו הקשר בין תוספת משרות לעליות שכר או בין אינפלציה לאבטלה – קורסים.
ה"פד" עשוי לחשוב מחדש על התיאוריה הכלכלית המקובלת ולפיה האינפלציה חייבת לעלות כאשר האבטלה יורדת, שכן המעסיקים מתחרים על עובדים, מעלים את שכרם וכך מלבים את המחירים. אך תיאוריה זו אינה מסבירה את השנה החולפת, בה הקצב של עליית השכר לשעה ירד מ-5.9% ל-4.4% - למרות ששוק העבודה הפך למהודק במיוחד, עם שתי משרות פנויות על כל מובטל.
את התחזית הכלכלית מערפלת עוד יותר המלחמה באוקראינה, שבאה במקביל להתאוששות מהקורונה, ולצידה משטרים סמכותניים בלתי ניתנים לחיזוי והמעבר המואץ מדלקים מוצקים לאנרגיה נקייה. מעבר לכך, עדיין יש להמתין ולראות את מלוא התוצאות של העלאת הריבית בשנה האחרונה, וברקע ניצב המאבק הצפוי בין ביידן לקונגרס על תקרת החוב. ביידן עצמו טוען שמדובר בהצלחות ניכרות וכך יעשה מן הסתם גם בנאומו הלילה; לא בטוח שהכלכלנים שותפים להתלהבותו.