ברבעון הראשון של 2021 עמדה הריבית המוניטרית הממוצעת ב-58 מדינות עשירות (90% מהתוצר העולמי) על 2.6%; ברבעון האחרון של 2022 השיעור היה 7.1%. החוב הלאומי של מדינות אלו הגיע לשיא של 300 טריליון דולר, 345% מהתוצר המצרפי שלהן – לעומת 255 טריליון דולר (320% מהתוצר) לפני הקורונה. אקונומיסט חישב את מחיר עליית הריבית מבחינת המגזר העסקי, משקי הבית והממשלות. בשנת 2021 עמדו תשלומי הריבית של מדינות אלו על 10.4 טריליון דולר – 12% מהתוצר; אשתקד הם זינקו ל-13 טריליון דולר, 14.5% מהתוצר. התחשיבים יוצאים מתוך כמה הנחות. בעולם האמיתי, עלייה בריבית המוניטרית אינה מתורגמת מיידית לעלויות בחוב, למעט מכשירים כמו הלוואות ליליות בין בנקים. חוב ממשלתי הוא לרוב לטווח של חמש-עשר שנים; עסקים ומשקי בית נוטים ללוות לפרק זמן קצר יותר. אקונומיסט מעריך שהעלאת הריבית משפיעה על החוב הממשלתי בטווח של חמש שנים, ובטווח של שנתיים על החובות של העסקים ומשקי הבית. כדי להעריך מה יקרה בשנים הבאות, משתמש אקונומיסט בעוד שתי הנחות. נוטלי הלוואות נוטים להגיב לעלייה בשערי הריבית בהפחתת החוב, כדי להבטיח שתשלומי הריבית לא ייצאו משליטה. אבל עלייה בריבית מעלה את התשלומים ביחס להכנסה. לכן, ההנחה היא שההכנסה תעלה בהתאם לתחזיות קרן המטבע הבינלאומית ושהיחס חוב-תוצר יישאר כמות שהוא (גרעון תקציבי של 5%, פחות מאשר לפני הקורונה). הניתוח של אקונומיסט מעלה, כי אם אכן העלייה בריבית תחלחל בקצב זה לחוב הממשלתי, תשלומי הריבית יגיעו ב-2027 ל-17% מהתוצר. ומה אם השווקים לוקים בהערכת-חסר לגבי המשך ההידוק המוניטרי? עלייה נוספת של נקודת האחוז, מעבר להנחות השוק, יובילו את תשלומי הריבית בעוד ארבע שנים ל-20% מהתוצר. זה יהיה נטל עצום, גם אם לא חסר תקדים; הוא אף היה גבוה יותר בארה"ב בסוף שנות ה-1980, עשור מאוחר יותר ואחרי המשבר של 2009-2007. אבל יש הבדלים ניכרים בין מדינות וענפים. ממשלת גאנה, למשל, תתמודד עם חוב גבוה פי שישה מהכנסותיה ותשואת אג"ח של 75% - מה שיחייב קיצוצים מכאיבים בהוצאה הציבורית. האינפלציה עשויה להקל במעט את הנטל, בשל עלייה בשיעור הנומינלי של ההכנסות ממיסים, הכנסות משקי הבית ורווחי החברות. שיעור החוב מהתוצר ירד מעט מהשיא של 355% שנרשם ב-2021. אבל הקלה זו נמחקה בשל העלייה בריבית. כך למשל, בארה"ב עלתה התשואה על האג"ח הממשלתי מ-0.35% ב-2019 ל-1.5% כיום.