בית המשפט העליון של ארה"ב אינו נוטה להגביל את החוק המעניק לפלטפורמות דיגיטליות חסינות מפני תביעות על תכנים שמעלים המשתמשים – זו התרשמותו של ניו-יורק טיימס מהדיון שהתקיים אתמול (21.2.23). בשלוש שעות הטיעונים נראה, כי השופטים רואים את העמדות של שני הצדדים כקיצוניות מדי. התובעים מבקשים להטיל אחריות מלאה על מנועי החיפוש וטוויטר; ואילו הללו רוצים הגנה על תכנים המעודדים טרור ואלימות. חלק מן השופטים הביעו ספק בדבר יכולתם למצוא נתיב ביניים. "אתם יודעים, זה לא שאנחנו תשעת המומחים הגדולים ביותר באינטרנט", העירה השופטת אלנה קגן. אחרים הביעו דאגות מעשיות. השופט ברט קוואנו אמר כי הגבלת החסינות "תרסק את הכלכלה הדיגיטלית ויהיו לזה השלכות על העובדים והלקוחות, על תוכניות פרישה ומי יודע מה עוד". קביעת הגבולות היא מלאכה לקונגרס; "לנו אין הכלים לעשות זאת", הוסיף. קגן ציינה, כי מקורו של החוק הפדרלי המעניק את ההגנה הוא הרחבה של חוק משנת 1996, וכי המציאות כיום שונה לחלוטין. הסעיף אומר: "ספק או משתמש של שירות ממוחשב אינטראקטיבי לא ייחשב למפרסם או לדובר של מידע כלשהו אשר סופק בידי ספק תוכן אחר". את התביעה הגישה משפחתו של נוחמי גונזלס, סטודנט בן 23 שנרצח בפיגוע במסעדה בפריז בנובמבר 2015. עורך דינה, אריק שנאפר, טען, כי יוטיוב נושאת באחריות לרצח משום שקידמה סרטונים של דאעש למעוניינים בהם על-פי המידע שהיה בידיה על הרגלי הצפייה שלהם וכי מדובר בהמלצה על התוכן. השופט קלרנס תומס השיב, כי קידום תכנים חיוני להפיכתן של הפלטפורמות האינטרנטיות לשימושיות. "אם אתה מתעניין בבישול, אתה לא רוצה ג'אז. אני חושב שאלו הצעות ולא המלצות, משום שהפלטפורמות לא מגיבות עליהן". שנאפר טען, כי יוטיוב נושאת באחריות משום שהאלגוריתם שלה מציע בצורה שיטתית סרטונים הכוללים אלימות ותומכים בטרור; האלגוריתם הוא אמצעי הביטוי של האתר, לשיטתו. קגן תהתה מהם הגבולות שמציב שנאפר: האם הם יחולו גם על פייסבוק וטוויטר וגם על מנועי חיפוש? להפתעתה של קגן, שנאפר השיב בחיוב והיא הגיבה: "אני יכולה לדמיין עולם בה לכל הדברים הללו אין הגנה וכל ענף צריך לשלם את המחיר על התנהלותו. קצת לא ברור מדוע ענף ההיי-טק מקבל פטור. מצד שני, אנחנו בית משפט ואנחנו לא באמת מבינים בדברים האלה". השופטת איימי קוני-בארט האם ניתן לתבוע את משתמשי טוויטר על העברת ציוצים של דאעש, ושנאפר שוב ענה בחיוב בטענה שזהו תוכן שיוצר המעביר. השופט סמואל אליטו הודה שהוא הולך לאיבוד: "אני לא יודע איפה אתה מותח את הגבול, זאת הבעיה", אמר לשנאפר. הלה ניסה להבהיר את עמדתו ולטעון שההגנה אינה צריכה לחול כאשר הפלטפורמות מעודדות צפייה בתכנים כאלה, ובכך חשף את הבעייתיות של עמדתו – סבור הטיימס. עורך הדין של ממשל ביידן, מלקולם סטיוארט, תמך בגדול בעמדתו של שנאפר. לדבריו, רק במקרים נדירים יתקבלו תביעות שיטענו להמלצה על תכנים אלימים, אך בעיקרון – ההגנה שמעניק הסעיף אינה חלה עליהם. קגן הסכימה שתביעות רבות יידחו מסיבות אחרות, "אבל עדיין אתה יוצר עולם של תביעות", אמרה וזכתה לתמיכתו של קוואנו.