תומס-גרינפלד: כל הערב עבדנו על הניסוח הסופי של החלטת [או"ם המגנה את רוסיה]. עשינו את כל העבודה בווטסאפ. הטיוטה הייתה מוכנה ו-82 מדינות תמכו בה. ידענו כמובן שרוסיה תטיל עליה וטו, אבל רצינו להוכיח שהם מבודדים.
סליבאן: אני חושב שהלכתי הביתה ב-03:00 בבוקר, התקלחתי, החלפתי בגדים וחזרתי.
אוסטין: אני לא חושב שישנתי הרבה. ראשי המטות והצוות שלי התקשרו לתת לי עידכונים תכופים. היו לנו מידע מצוין והערכות מצב מצוינות, חלקנו אותם עם בעלות בריתנו והדגשנו שיש להן תפקיד מפתח.
זלנסקי: אנשים שכבו במסדרונות. היו אנשים בכל מקום – צלפים ועוד. ממש חיינו שם. לא היה חשמל, הסתובבנו עם פנסים וכך עבדנו.
ויטלי קליצ'נקו, ראש עיריית קייב: התכוננו לקרבות רחוב בקייב, הנחנו שקי חול ליד החלונות [בבניין העירייה]. בקבוקי מולוטוב מילאו את החצר.
אוסטין [על ישיבה בחדר המצב בראשות ביידן]: זה נראה כמו מה שצפינו. המאמץ העיקרי היה לעבר קייב, ועוד מאמץ משמעותי דרומית משם, לכיוון צפון ומערב, ונראה היה שגם הוא יגיע לכיוון קייב. ניסינו להעריך כמה פיקוד ושליטה נותרה לאוקראינים והאם המנהיגות שלהם מתפקדת.
ברנס: מהר מאוד ראינו את ההתנגדות האוקראינית ואת הצלחתם, ושהצבא הרוסי מתחיל להתקשות. התחלנו לראות דברים שקצת הפתיעו אותנו.
ג'ונסון [על שיחת וידאו של ביידן עם יתר מנהיגי G7]: ג'ו היה מאוד החלטי. אני נתתי את ההופעה שלי: טענתי שפוטין חייב להיכשל ואוקראינה חייבת להצליח. ג'ו המשיך מאותה נקודה והשתמש באותו ביטוי או במשהו דומה. הוא באמת ראה את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. פוטין איבד כל זכות ליחס של מישהו שניתן לשאת ולתת איתו. זה נגמר, בצורה חד-משמעית.
מורייבסקי: באותו יום, ובמיוחד בשעות הערב, היו רגעים שמאוד חששתי שאוקראינה תיכנע מהר מאוד. אני חייב להודות שזה מה שחשבתי כאשר הלכתי לישון. הייתי מלא במחשבות קודרות ולא ישנתי טוב באותו לילה.
ג'ונסון: חשבתי שכל העניין הוא טרגדיה, האם אפשר היה למנוע את זה, האם פספסנו משהו. חשבתי על השיחות שלי עם פוטין. האם הפגנו יותר מדי חולשה? אבל גם חשבתי שהוא שגה לחלוטין בקריאת המפה ועשה טעות עצומה. מהרגע הראשון חשבתי, שאפילו אם הוא יכבוש את קייב – הוא לא יכבוש את הרוח האוקראינית, ובסופו של דבר הם יגברו עליו. קייב עדיין עומדת, זלנסקי עדיין שם.