הסבירות למלחמה משמעותית בזירת הודו-פסיפיק גבוהה כיום יותר מאשר אי-פעם מאז מלחמת העולם השנייה – קובע רוס באבג', מן האסטרטגים הבולטים באוסטרליה, במאמר בניו-יורק טיימס. העילה הסבירה ביותר היא פלישה סינית לטייוואן: הנשיא שי ג'ינפינג הכריז שחובה לאחד את האי עם היבשת, והמשטר נראה חזק די הצורך – מבחינה צבאית, כלכלית ותעשייתית – כדי לעשות זאת בכוח.
אינטרסים אסטרטגיים חיוניים של ארה"ב מוטלים על כף המאזניים. פלישה סינית מוצלחת לטייוואן עלולה ליצור חור בקו ההגנה שלה ושל בעלות בריתה באזור ולפגוע קשות במעמדה האסטרטגי במערב האוקיינוס השקט. קרוב לוודאי שהיא תחסום את גישתה של ארה"ב למוליכים-למחצה ולרכיבים חיוניים אחרים המיוצרים בטייוואן. ג'ו ביידן הצהיר שוב ושוב, כי ארה"ב תגן על טייוואן.
אולם, טוען באבג', מנהיגי המערב חייבים להימנע מגלישה בלתי זהירה למלחמה עם סין, כי זו תהיה שונה מכל מה שמכירים הם ועמיהם. האמריקנים התרגלו לשלוח הרחק את חייליהם, אבל סין היא אויב מסוג אחר – מעצמה צבאית, כלכלית וטכנולוגית המסוגלת להביא את המלחמה לארה"ב גופא.
התרחיש לבדו מעורר אימה. קרוב לוודאי שסין תנחית מהלומה באוויר, בים ובזירת הסייבר כדי לתפוס מטרות אסטרטגיות בטייוואן בתוך שעות בודדות. האי כולו יכול להיכבש די במהירות. לסין יש 1,350 טילים בליסטיים היכולים לפגוע בארה"ב, יפן, קוריאה הדרומית, הפיליפינים ושטחים אמריקניים במערב האוקיינוס השקט. ארה"ב מצידה תתקשה לנהל מלחמה במרחק אלפי ק"מ מאדמתה נגד אויב שברשותו הצי הגדול ביותר בעולם וחיל-האוויר הגדול ביותר באסיה.
הפנטגון יעדיף לנהל מלחמה קונבנציונלית, אבל הסינים מוכנים לנהל מערכה נרחבת בהרבה שתגיע ללב-ליבה של החברה האמריקנית. סין סבורה שארה"ב שרויה במשבר פוליטי וחברתי ושנקודת התורפה הקשה ביותר שלה היא בביתה-פנימה. סין מוכנה לנצל זאת במסע נרחב שמטרתו לפלג את ארה"ב ולהתיש את נכונותה להתמודד מולה.
בשני העשורים האחרונים בנתה סין יכולות לחימה פוליטיות וסייבריות שמטרתן לשבש את פעילות הממשלות, המדיה, העסקים והחברה האזרחית בארה"ב ובעלות בריתה. בעת מלחמה מטרתה תהיה לזרוע בלבול, פילוג וחוסר אמון ולפגוע בתהליך קבלת ההחלטות. לכך עשויות להתלוות התקפות חשמליות וכנראה גם פיזיות נגד לווינים ותשתיות נלוות. לכך יתלוו מתקפות סייבר לפגיעה באספקת החשמל, הגז, המים, התחבורה, הבריאות ועוד.