האביב מביא עימו כמה מסורות יפות לארה"ב, ומבחינה כלכלית החשובה שבהן היא גל של עסקות נדל"ן למגורים. השנה, אומר אקונומיסט, גל זה עשוי להיות הסימן הבודד החשוב ביותר לגורלה של הכלכלה העולמית – ממיתון בקצה האחד ועד לנחיתה רכה בקצה השני. חשיבותו של מגזר הדיור האמריקני אינה נובעת רק מהיקפו – 45 טריליון דולר – אלא גם מכך שהוא מהווה קנה מידה לביצועיו של המשק לנוכח העלאת הריבית החדה. האם הפדרל ריזרב העלה אותה די הצורך כדי לבלום את האינפלציה? העלה אותה יותר מדי? פחות מדי? מאחר שזהו אחד המגזרים המגיבים במהירות הגבוהה ביותר לשינויי הריבית, הוא מספק תשובות. עד החודש שעבר הנתונים נראו ברורים. עוד לפני העלאות הריבית, החלו מעניקי המשכנתאות – מתוך ציפייה להעלאות אלו – לגבות ריבית גבוהה יותר. בסוף 2021 עמדה הריבית הממוצעת במשכנתה ל-30 שנה עד 3%; באוקטובר שעבר היא הייתה 7%, הגבוהה ביותר מזה שני עשורים. הפעילות צנחה במהירות: הקונים ישבו על הגדר, הבונים ביטלו פרויקטים, המוכרים הורידו מחירים. עד כאן – הכל כצפוי. אבל לאחרונה צצו סימנים של התאוששות מוקדמת ונרחבת, והעלו את החששות שמא עליית הריבית אינה משיגה את התוצאות המקוות. מכירות בתים חדשים זינקו בינואר לשיא של עשרה חודשים. האמון של הקונים והבונים משתפר. הקבלנים מדווחים על יותר מתעניינים המגיעים לאתרים. האופטימיים טוענים, שהשוק הגיע לרצפה, המחירים יתייצבו, הפעילות תתחדש והצמיחה תואץ בלא אינפלציה. הפסימיים טוענים שהקשר בין מחירי הנדל"ן לאינפלציה הדוק מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנו; הקונים חוזרים – המחירים יעלו. ואז עלול ה"פד" להגיע למסקנה שעליו להיות יותר ניצי. אקונומיסט סבור, שהגישה הפסימית היא המציאותית יותר. אנליסטים מצביעים של שורה של סיבות להתאוששות. אחרי שנה של מכירות מקרטעות, יש ביקוש אמיתי. רוכשים עשירים, המשלמים כאן ועכשיו, תופסים חלק גדול יותר בשוק. ייתכן גם שהקונים מתרגלים לריבית הגבוהה. ומה שחשוב יותר: הקבלנים מציעים תמריצים, ובראשם ספיגה של חלק מריבית המשכנתאות; שתי חברות גדולות מציעות ללקוחותיהן משכנתאות בריבית של 4.25% ו-5%, תוך שימוש ברווחים הניכרים שצברו אשתקד.