יש דרכים שונות להפגין אומץ נשיאותי. אחת מהן היא לעלות על הרכבת ולנסוע לקייב בעיצומה של מלחמה. אחרת היא להרים את הטלפון ולהתקשר אל שי ג'ינפינג בעיצומו של משבר חמור ביחסי ארה"ב-סין – סבור דייוויד איגנציוס, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט. הושטת יד לעמיתו הסיני לא תקנה לג'ו ביידן נקודות בפופולריות, אלא תתן לרפובליקנים הזדמנות לתקוף אותו. אבל זה הדבר הנכון לעשותו, בלי קשר לפוליטיקה, והוא עולה בקנה אחד עם הבגרות ביחסים בינלאומיים המהווה חלק ממותגו של ביידן כמנהיג. הטיעונים נגד צעד כזה – ברורים. שי יתייחס לפנייתו של ביידן ככניעה וסימן לחולשתה של ארה"ב, בעוד האחרונה לא תרשום הישגים ממשיים. משטרו האנוכי של שי יגביר את מאמציו להשיג את מטרותיו, והאירופים יחשבו שגם להם מותר לרַצות את סין. אז למה שביידן יעשה זאת? כי היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג מצויים בנקודת שפל, כאשר הניצים בשתי הבירות משוכנעים שעימות הוא בלתי נמנע. ייתכן שהעתיד אכן יביא לעימות, אך ביידן צדק כאשר ניסה בנובמבר שעבר להפחית את המתחים. אלא שמאז היחסים החריפו בשל מדיניות סינית גרועה, תגובה אמריקנית גרועה וסתם מזל רע. תקרית הבלון הסיני הייתה דוגמה לכל השלושה יחדיו, וגרמה לביטול ביקורו של השר אנתוני בלינקן בבייג'ינג שעשוי היה להוביל לפסגת בין שני הנשיאים. בלינקן נפגש בחודש שעבר עם עמיתו, וואנג יי, אבל על פגישה זו העיבה החלטתה של ארה"ב להדליף שסין שוקלת לספק נשק לרוסיה. עם אזהרה פומבית לסין להימנע מכך ועם בלינקן המנסה ליצור קשר עם סין, הדיפלומטיה האמריקנית נעה בשני כיוונים בעת ובעונה אחת – ושלא במפתיע היא אינה מגיעה לשום מקום. הרפובליקנים מגבירים את התקפותיהם על סין, ראש ה-FBI אומר שייתכן שנגיף הקורונה דלף ממעבדה בסין – וכך יוצרת וושינגטון סערה העלולה להרוס כל סיכוי לדו-שיח. המוקד כעת ביחסים בין שתי המדינות הוא החשש האמריקני שסין תספק נשק לרוסיה ואזהרתה של ארה"ב שהדבר יוביל לצעדי תגמול. דווקא בשל כך ביידן צריך להתקשר כעת אל שי, טוען איגנציוס, משום ששתי המדינות ניצבות על סף הרעה משמעותית נוספת ביחסיהן. קהל היעד של שיחה כזו יהיה סין – וגם הודו, דרום אפריקה וברזיל. הללו חוששות מהחמרת חוסר היציבות בעולם בו דומה שארה"ב אובססיבית להתעמת עם מעצמה גדולה ואינה מסוגלת להגביל את המתח הגובר. נכון שסין בוחנת את כוחה של ארה"ב, אבל זו אינה צריכה לחשוש שמא תיראה חלשה, שכן כוחה הצבאי עולה בהרבה על זה של יריבותיה. בזירת הודו-פסיפיק נפרסים הנחתים כדי לשפר את ההרתעה מפני פלישה סינית לטייוואן. יפן מתחמשת, בין היתר בטילי שיוט "טומהוק". הפיליפינים מספקת לארה"ב בסיסים צבאיים קרובים לטייוואן. החודש ישיק ביידן רשמית את AUKUS, הברית הצבאית עם בריטניה ואוסטרליה. צעדים אלו אינם סותרים את הדיפלומטיה אלא מאפשרים אותה. ביידן צריך לסיים את השיחה עם שי בהזמנה לפגישה פנים אל פנים. פסגה כזאת בעיצומה של מתיחות בינלאומית היא עתירת סיכונים – ועתירת סיכויים. ארה"ב נוהגת לדון בפגישות פסגה על ניהול משבר ויציבות אסטרטגית, אך לדעת איגנציוס ביידן צריך להציע עוד שני נושאים: דו-שיח על בינה מלאכותית וטכנולוגיות משנות עולם אחרות, ומו"מ על הסכם למעבר לאנרגיה ירוקה. האם הרפובליקנים יגנו את ביידן? ודאי. האם פגישה בין הנשיאים תניב תוצאות? איש אינו יכול לדעת. האם כדאי לנסות? ללא ספק.