האמריקנים עודם פסימיים לגבי הכלכלה: רובם סבורים בטעות שארצם כבר מצויה במיתון או צופים שתשקע אליו השנה. בעוד ההתאוששות מתקדמת, יש פחות הצדקה לעגמומיות הזאת, טוען וושינגטון פוסט; הנתונים מצביעים על עתיד שונה מאוד.
האבטלה נמצאת בשפל: שיעורה הוא 3.5% בלבד (הנמוך ביותר מזה יובל) ואבטלת השחורים היא הנמוכה ביותר בהיסטוריה – 5%. האנליסט והמשקיע סטיבן רטנר מציין, כי אבטלת השחורים הייתה בממוצע כפולה מאבטלת הלבנים – וכיום הפער הוא מהנמוכים ביותר אי-פעם. בשנת 1983 עמדה אבטלת השחורים על 21%, ובמשבר הפיננסי ב-2010 – על 17%.
במילים אחרות: ההתאוששות מצמצמת את הפערים בין האמריקנים. מאז ינואר 2020, ההכנסה הריאלית של הרבעון התחתון (משקי בית עם הכנסה של עד 35,000 דולר בשנה) עלתה ב-7%, לעומת 2% לרבעון העליון וממוצע של 1.3%. טענתו של הנשיא ג'ו ביידן, לפיה היא בונה את הכלכלה מלמטה למעלה – יש לה על מה להסתמך. הממשל סבור שיוכל לבסס צמיחה זו לאורך זמן, בזכות צעדי החקיקה רחבי ההיקף שאישר אשתקד הקונגרס.
יש עוד חדשות טובות. האינפלציה יורדת ובגדול. הבית הלבן ציין בצדק בשבוע שעבר, שמדד מחירי היצרנים עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-2.7% בלבד – השיעור הנמוך ביותר מזה שנתיים. מדד המחירים לצרכן ירד במרס ל-5% לשנה לעומת 6% בפברואר, השיעור הנמוך ביותר מאז מאי 2021. ליבת האינפלציה (ללא האנרגיה והמזון התנודתיים) עלתה בחודש שעבר ב-0.4% לעומת 0.5% בפברואר – החודש התשיעי ברציפות של התמתנות בעלייה.
לכך נוספים נתוני שוק העבודה, אשר לדברי הבית הלבן מצביעים על שנמשכת הצמיחה העקבית בו – אך בקצב איטי יותר. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ממשיך לעלות (62.6% לבני 16 ומעלה, הגבוה ביותר מאז פרוץ הקורונה; לליבת גיל העבודה השיעור הוא 83.1%).
אפשר להבין מדוע לרפובליקנים יש כה מעט לומר כיום על האינפלציה, שהייתה הנושא המרכזי שלהם אשתקד – מעיר הפוסט. לנוכח הביצועים הכלכליים המשופרים, הם מעדיפים לרדוף אחרי לא-סקנדלים ותיאוריות קונספירציה. כיצד היו מורידים את האינפלציה מהר יותר? כיצד היו משפרים את התעסוקה, שהיא למעשה מלאה? אי-אפשר לדעת, כי הצעות החוק שלהם יגדילו את הגרעון הפדרלי (על-ידי הפחתת התקציב לאכיפה בידי רשות המיסים) או יעלו את מחירי התרופות. וגרוע מכך: על-ידי סירובם להעלות את תקרת הגרעון, הם מסכנים את יציבות השווקים ואת דירוג האשראי האמריקני.
העורכת הראשית של אקונומיסט, זאני מילטון-בדואוז, מציגה במדויק את הפער בין התפיסות והמציאות במצבה הכלכלי של ארה"ב, מצטט הפוסט: "הטבע של עסקי החדשות הוא להצביע על מה שלא בסדר בעולם... כמעט 80% מהאמריקנים אומרים לסוקרים שמצבם של ילדיהם יהיה גרוע משלהם.
"בפועל, לארה"ב יש עשרות שנים של מעמדה כמדינה העשירה ביותר, היצרנית ביותר והיזמים ביותר מבין הכלכלות הגדולות. היא משאירה אבק למתחרותיה... דיבור ממעיט על כלכלת ארה"ב הוא לא רק שגוי מבחינה עובדתית, אלא גם מעודד צעדים פסימיים כמו פרוטקציוניזם, הגירה נמוכה יותר וסובסידיות ממשלתיות, העלולים לשפוך את הרכיב הסודי של ההצלחה האמריקנית".
ודאי שיש עדיין סכנה למיתון ומצוקה כלכלית, אבל איש אינו יכול לערוב בצורה מציאותית לכך שהצמיחה תימשך לנצח. אולי הגיע הזמן להודות שארה"ב מובילה את העולם בהתאוששות חסרת תקדים – הודות להשקעה פדרלית חכמה, איפוק פיסקלי (הגרעון ירד ב-1.7 טריליון דולר בתוך שנתיים), פדרל ריזרב נחוש בדעתו ויכולת הסתגלות של העובדים והעסקים. אולי זה לא ימשוך קוראים, אבל זוהי הערכה הוגנת של המצב – מסיים הפוסט.