הקרבות המשתוללים בסודן בימים האחרונים עלולים להפוך למלחמת אזרחים. הצבא בראשותו של הנשיא והמפקד העליון, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורחן, וכוחות התגובה המהירה בראשות סגן הנשיא מוחמד חמדאן דגאלו ("הֶמֶדְתי"), התנגשו בבירה חרטום ובערים נוספות. הקרבות החלו בשל המחלוקת על שילובם של כוחות התגובה המהירה בצבא, התרחבו להפצצות וגבו את חייהם של כ-200 איש. הגנרלים הלוחמים מטילים מזה זמן רב את צילם על הפוליטיקה הסודנית, מציין וושינגטון פוסט. שניהם בנו את הקריירה שלהם על דיכוי אכזרי של ההתקוממות במחוז דרפור שבמזרח המדינה, ואשר כלל זוועות ברמה של רצח עם. השניים היו חלק מן הממסד הצבאי אשר הדיח ב-2019 את הנשיא הרודן עומר אל-בשיר, ולאחר שנתיים שיתפו פעולה בהפלת הממשלה האזרחית החלשה. כעת הם לופתים זה את זה בעימות העלול להיות קטלני. בורחן והמדתי אמורים היו להוביל את סודן בחזרה לדמוקרטיה, אך נסוגו מהתהליך – איש איש וסיבותיו. בדצמבר אשתקד חתמו מנהיגי הצבא והדרג הפוליטי על מתווה לייצוב המדינה, אשר סבלה מחוסר יציבות פוליטי, כלכלי וביטחוני. אבל השניים לא הצליחו להסכים על התנאים להוצאתו של הצבא מן הפוליטיקה והחלו להחליף מהלומות. הקרבות הנוכחיים מרחיקים עוד יותר את הסיכוי להשבת השלטון האזרחי. חמור מזאת: הם עלולים להפוך למלחמה אליה ייגררו הפטרונים האיזוריים והמדינות השכנות – מצרים, צ'אד, אריתריאה ואתיופיה. התוהו ובוהו בסודן כבר מתודלק, לפחות חלקית, בידי גורמים זרים – מציין הפוסט. הממשלה הזמנית של בורחן והמדתי קיבלה מיליארדי דולרים מסעודיה ואיחוד האמירויות. מצרים תומכת בכוחותיו של בורחן, בעוד רוסיה (ובמיוחד הצבא הפרטי של קבוצת וגנר) יצרה קשרים עם כוחותיו של המדתי. לוחמים סודנים, בעיקר ממחוז דרפור, מצאו את עצמם בחזית המלחמה בתימן, בה בוחשות סעודיה והאמירויות – כמו גם במלחמה בלוב, בה מעורבות רוסיה, האמירויות וקטר. שורה של מעצמות איזוריות לוטשות עיניים לחוף הסודני של הים האדום, וכך גם רוסיה – לה יש טיוטת הסכם להקים בו בסיס ימי, שיתן לה גישה לאוקיינוס ההודי. איחוד האמירויות מצידה זקוקה לגישה לתימן ולקרן אפריקה; בדצמבר שעבר, במקביל לחתימת המתווה, חתמו שתי המדינות על הסכם לבניית נמל בחוף הים האדום. חייליו של המדתי שולטים ברוב מכרות הזהב הסודניים, מה שמעניק לו מימון עצמאי באמצעות הברחת המתכת היקרה – כנראה לאמירויות ומשם לרוסיה. אנליסטים מערביים חוששים מהתרחבות פעילותה של קבוצת וגנר, שכבר יצרה קשרים עם המשטרים חורשי המזימות של מאלי ובורקינה-פאסו ופעלה ברפובליקה המרכז-אפריקנית. מצרים לא תוותר בקלות על האפשרות להיפטר מ-המדתי, במיוחד כאשר המערב מבקש לעצור את אפקט הדומינו של מושבות צרפתיות לשעבר המפנות את גבן לפריז לטובת מוסקבה. קהיר תומכת ב-בורחן, שלדעתה מבטיח יציבות ועשוי להיות בן-בריתה במאבק מול אתיופיה על הקמת הסכר המסכן את זרימת הנילוס למצרים. ארה"ב, סעודיה והאמירויות קראו להפסקת אש, אבל שני הגנרלים הצהירו שימחצו זה את זה ולא מאותתים שיסכימו לסגת. למערב אין השפעה של ממש על המתרחש בסודן, אשר במידה רבה נמצאת בבידוד מאז הפלת הממשלה האזרחית ב-2021. המדינה שקועה בחובות וזקוקה בדחיפות לעשרות מיליארדי דולרים כדי לאושש את כלכלתה הקורסת, אך זה לא יקרה כל עוד בורחן והמדתי נשארים בשלטון ונלחמים זה עם זה. הדחתו של בשיר החזירה את סודן מן הכפור, לפחות חלקית. משרד החוץ האמריקני הוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור, ושני הגנרלים ביקרו בשורה של ערי בירה. אבל תומכי הדמוקרטיה במדינה אומרים שאסור לסמוך על איש מהם: אמרנו לכם שהם רוצחים ושזה מה שהם עושים מזה 30 שנה – אך לא הקשבתם, הם מאשימים.