מעט מאוד ראשי ממשלה בריטיים לשעבר מקבלים שמירה לכל ימי חייהם. ג'ון מייג'ור (1997-1990) הופץ לאכול פיש אנד צ'יפס כאשר הוא מלווה בשני מאבטחים משועממים. את תרזה מיי (2019-2016) מלווה קבוצה קטנה כאשר היא פוסעת בפרלמנט או מארחת בוחרים במחוז שלה. ליז טראס (ספטמבר-אוקטובר 2022) זוכה לאותה הטבה, אך המאבטחים שלה עסוקים בהרבה. טראס יצאה לסיור ברחבי העולם, מדווח אקונומיסט, כדי להתייצב נגד אויבי החרות ולקרוא לעולם לעמוד איתן מול סין. היא עושה זאת בחדווה של מי שכותב המחאות שאדם אחר צריך לפרוע. להיות ראש ממשלת בריטניה לשעבר טומן בחובו הזמנות. ככלות הכל, זהו מנהיג לשעבר של מדינת G7. טראס קראה למערב להקים "נאט"ו כלכלי" אל מול סין והזהירה מפני "מלחמה קרה" איתה. במקרה של טראס, פלא שמישהו מאזין. היא אולי ראש הממשלה הכושלת ביותר בתולדות בריטניה, אבל מדובר בפורומים מנומסים ואיש אינו מזכיר זאת. הביוגרפיה שלה לכינוס בקופנהגן ציינה, כי"למרבה הצער הרפורמות שלה לה זכו לתמיכה מספקת" – כמו שאמר הקיסר הירוהיטו לאחר הטלת פצצות האטום: "מצב המלחמה השתנה ולא בהכרח לטובת יפן". עוזרת לטראס העובדה שהניצים במדיניות חוץ הם מאמינים נלהבים ומקדמים בברכה כל מי שמחזק את דעותיהם. טראס מצידה אינה מסתירה שזה כיף: "אני נהנית כרגע מן החופש והיכולת לעשות דברים שלא יכולתי לעשות כאשר הייתי בממשלה". עושה רושם שהיא נהנית מן המקבילה הפוליטית של עמותות להגשמת משאלות, עוקץ אקונומיסט. ייתכן שטראס עושה חיים לא נורמליים, אבל זה צריך להדאיג אחרים משום שמדובר בביטוי לבעיות עמוקות יותר. הטענה שלה לפיה לא ממש שלטה כאשר הייתה בממשלה אופיינית לשרים מהמפלגה השמרנית, אשר מקטרים במקום לפתור בעיות או לשנות מדיניות. בפועל, טראס הייתה התגלמות הפוליטיקה ללא מדיניות (politics without policy), גישה שעודנה נפוצה במפלגתה. טראס מהווה בעיה לשמרנים משום שהיא הכלל ולא היוצא מן הכלל. שאיפתה למיסוי נמוך בכל מחיר עודנה פופולרית באגף מסוים של המפלגה, והניציות שלה זוכה לתשואות בקרב חלק מחבריה. הרעיונות שלה חיים ובועטים. מדובר בבעיה גם לבריטניה כולה, ממשיך אקונומיסט. מבחינת משרד החוץ, טראס היא אדם פרטי. כל בריטי רשאי לטוס לכל מקום. אבל רק מעטים מלווים בשומרי ראש חמושים על חשבון משלם המיסים. טראס היא ראש הממשלה לשעבר הראשון שביקר בטייוואן מאז עשתה זאת מרגרט תאצ'ר ב-1996. היא "מבחן רורשך" מסוכן: סיני אחד יכול לראות אותה כפוליטיקאית בלתי רלוונטית, האחר עלול לראות בה מדינאית המדברת בשם ארצה. בריטניה מיוצגת, לטוב ולרע, בידי מנהיגיה לשעבר – בין אם ישבו בדאונינג סטריט במשך שנים ובין אם חודש-ומשהו. אחרי הטלטלות של השנים האחרונות, יש כיום ערימה גדולה של ראשי ממשלה לשעבר; חלקם מתנהלים היטב, חלקם מתנהלים גרוע. טוני בלייר איבד את האהדה רק כאשר פרש, בשל שירותו עתיר הממון למשטרים דוחים. המוניטין של גורדון בראון השתפרו משום ששמר על פרופיל נמוך. בצד השמרני, תרזה מיי מילאה תפקיד מרשים בספסלים האחוריים וצצה כמו צוללת כדי לטרפד רעיונות גרועים כמו גירוש מבקשי מקלט לרואנדה. בוריס ג'ונסון בחר מסלול שונה: הוא מתערב רק אם לדעתו הדבר ישפר את סיכוייו לחזור לראשות הממשלה. לטראס עדיין יש אפשרות להציל משהו מהמוניטין שלה. יש מקום למי שיתמוך בממשלה קטנה יותר או ברפורמות בצד האספקה של הצרכים הבריטיים. יש גם מקום למדיניות חוץ ניצית יותר, אבל לא בטייוואן בבקשה.