בחודשים שלאחר פלישתה של רוסיה לאוקראינה, כל רמז לחדשות רעות – בשדה הקרב ואף הרחק ממנו – הזניק את מחירי האנרגיה. אבל מאז ינואר השנה – המצב שונה: מחיר הנפט (ברנט) מסתובב באזור 75 דולר לחבית, לעומת 120 דולר אשתקד. מחירי הגז באירופה נמוכים ב-88% לעומת השיא באוגוסט שעבר.
זה לא שהחדשות הפכו לפתע למעודדות, מדגיש אקונומיסט. אופ"ק ובעלי בריתו קיצצו את התפוקה; מספר אסדות הנפט והגז הפעילות בארה"ב נמצא בירידה; מתקני הגז של נורבגיה מצויים בשיפוצים ארוכים; הולנד סוגרת את שדה הנפט הגדול ביותר באירופה. אז מדוע המחירים נשארים נמוכים?
הביקוש המאכזב עשוי להוות חלק מהתשובה. בחודשים האחרונים נחתכו הציפיות לצמיחה עולמית. נפילת מספר בנקים עוררה חששות מפני מיתון בארה"ב. האינפלציה מרחיקה את הלקוחות באירופה. השפעת הזינוק בריבית עדיין לא מורגשת במלואה. הצמיחה בסין שלאחר הקורונה חלשה בהרבה מהצפוי. התוצאה של כל אלו היא ירידה בביקושים לדלק.
אבל מבט קרוב יותר מלמד שזו אינה תשובה משכנעת. סין צרכה באפריל מספר שיא של 16 מיליון חביות ביום. הזינוק בהובלה, בתיירות ובטיולים מאז סיום מדיניות ה"אפס קורונה" מגדיל את השימוש בדלקים. הירידה של 30% במחיר הבנזין בארה"ב מבשרת טובות לקראת הנסיעות בקיץ. באירופה ובאסיה צפויות טמפרטורות גבוהות, כך שיגדל הביקוש למיזוג האוויר – ולחשמל.
הסבר משכנע יותר מצוי בצד ההיצע, סבור אקונומיסט. השנתיים של הזינוק במחירים הובילו לעלייה בהשקעות מחוץ לאופ"ק, וכעת הנפט הזה זורם. נפט זורם מאגן האוקיינוס האטלנטי, הן בבארות מסורתיות (ברזיל וגויאנה) והן בהפקה מתקדמת (ארה"ב, ארגנטינה וקנדה). גם נורבגיה שואבת יותר. התפוקה מחוץ לאופ"ק צפויה לעלות השנה ב-2.2 מיליון חביות ליום.
תיאורטית, גידול זה אמור להתקזז עם הקיצוץ בתפוקה של חברות אופ"ק העיקריות (1.2 מיליון חביות ביום) ורוסיה (500,000 חביות ביום), וקיצוץ נוסף של מיליון חביות ביום בתפוקה הסעודית החל מהחודש הנוכחי. אבל התפוקה לא ירדה בשיעור עליו הוצהר, וחברות אופ"ק אחרות הגדילו אותה. התפוקה של ונצואלה עלתה תודות להשקעות של חברת שברון; התפוקה האירנית נמצאת ברמתה הגבוהה ביותר מאז 2018. חמישית מהתפוקה העולמית מגיעה כעת ממדינות שתחת אמברגו מערבי, ואשר מוכרות אותו בהנחה המושכת מטה את כל השוק.