סין הלוותה טריליון דולר ל-150 מדינות מתפתחות, ואינה נלהבת – בלשון המעטה – מן האפשרות שתמחק חלק מהם לאלו המתקשות לפרוע אותם. לפחות חלקית, מסביר ניו-יורק טיימס, הסיבה היא שיש לה פצצת חוב בביתה פנימה: טריליוני דולרים אותם חייבות ממשלות מחוזיות, הישויות הפיננסיות שלהן ויזמי נדל"ן. שרת האוצר האמריקנית, ג'נט ילן, בדקה השבוע בביקורה בבייג'ינג האם סין תסכים להשתתף במחיקת חובות למדינות בעלות הכנסות נמוכות, אך הבנקים המקומיים חוששים לעשות זאת כאשר הם ניצבים בפני סכנה של הפסדים גדולים עוד יותר בשוק המקומי. מהו גובה החובות בסין? קשה לדעת, כי המידע הרשמי הוא חלקי בלבד. לדעת ג'יי.פי מורגן-צ'ייס, החוב הסיני הכולל – משקי בית, המגזר העסקי והממשלה – הוא 282% מהתפוקה השנתית, לעומת 256% בממוצע המדינות העשירות ו-257% בארה"ב. סין בולטת לרעה בעיקר בקצב המהיר של גידול החוב: ביחס למשק שלה, הוא הוכפל מאז המשבר הפיננסי של 2008. ההלוואות למדינות המתפתחות הן קטנות ביחס לחוב המקומי ועומדות על 6% בלבד מהתפוקה. אולם, הן רגישות מבחינה פוליטית: ברשתות החברתיות עולות טענות לפיהן היה על הבנקים להלוות את הכסף למשקי הבית ולרשויות המקומיות. ספיגת הפסדים כבדים בגינן יהיה מאוד לא פופולרי. כיצד הגיעה סין לכזה בור? ההתחלה הייתה בענף הנדל"ן, הסובל מעודף בנייה, נפילה במחירים והעדר קונים. בשנתיים האחרונות לא עמדו עשרות יזמים בפרעון הלוואות שנטלו בחו"ל, ויזמים גדולים מתקשים לפרוע הלוואות בשוק המקומי. את הבעיה החמירה עוד יותר נטילת הלוואות בידי ממשלות מחוזיות. בעשור האחרון הקימו מחוזות וערים רבות גופים פיננסיים שכמעט ואינם מפוקחים, אשר נטלו הלוואות כבדות; הללו שימשו למימון הוצאות שוטפות וגם להשקעה בתשתיות. הבעיות הללו נפגשות כעת, מסביר הטיימס. במשך שנים רבות הייתה החכרת קרקעות ליזמים מקור ההכנסה העיקרי של השלטון המקומי, אך מקור זה התייבש כאשר ליזמים אזל הכסף. הישויות הפיננסיות המקומיות נכנסו במקומם, קנו במחירים גבוהים ונקלעו לצרות כאשר ענף הנדל"ן המשיך לצנוח. חובות הממשלות המחוזיות מסתכמים ב-30% מן התפוקה, וחובות הישויות הפיננסיות – ב-50%-40%. מדוע זה חשוב? נטילת הלוואות היא הגיונית אם בכסף נעשה שימוש יצרני ויעיל, אבל לווים שאינם משיגים תשואה מספקת – עלולים להתקשות בפרעון. זה מה שקרה בסין, עם ההיחלשות בפעילות הכלכלית. התוצאה היא שרבות מן הרשויות המקומיות אינן יכולים לשלם תמורת השירותים לציבור, הבריאות או הפנסיות. הבעיות מבית מקשות על הבנקים בסין לספוג הפסדים מן ההלוואות בחו"ל, בעוד רבות מן המדינות הלוות מצויות בקשיים ניכרים. 5% מההלוואות הסיניות בחו"ל היו ללווים במצוקה בשנת 2010; היום השיעור הוא 60%. סין היא, ובגדול, המלווה הגדול ביותר למדינות מתפתחות, אם כי גם קרנות גידור מערביות רכשו אג"ח בהיקף ניכר באותן מדינות. אולם, בעוד האג"ח הן בריבית קבועה, הבנקים הסינים נוטים להלוות בהצמדה לריבית במערב. עם הזינוק בריבית זו, הנטל על המדינות הלוות עלול להיות כבד מנשוא. אם לא ייעשה דבר, רבות מן המדינות העניות ביותר ייאלצו להוציא סכומים ניכרים על פרעון חובות במקום על בתי ספר ומרפאות, והמפסידים הגדולים ביותר יהיו תושביהן מן השורה. מה הפתרון? היקפו של החוב הפנימי מונע פתרון מהיר, סבור הטיימס. המדינה צריכה לנוע בהדרגה מפרויקטים ממשלתיים הממומנים על-ידי הלוואות ומהוצאה ביטחונית ניכרת, לעבר כלכלה הבנויה על צריכה פרטית ועל שירותים. אולם, בעלי עניין רבי-עוצמה בבייג'ינג ובבירות המחוזיות מגנים על המצב הנוכחי, וילן לא יכולה לעשות הרבה כדי להשפיע עליהם. בחורף שעבר הסכימו 21 בנקים סינים לפרוס ל-20 שנה את פרעון החובות של ישות פיננסית במחוז בדרום-מערב המדינה, ולקבל בעשר השנים הראשונות את הריבית בלבד. אבל משמעותו של ההסדר הייתה הפסדים כבדים לבנקים, וכמעט בכל מחוז קיימת בעיה דומה. יהיה קשה לפתור את בעיית החוב של המדינה, ולארה"ב אין מנופים של ממש כדי לשכנע את סין ללכת לקראת המדינות הלוות.