הקיץ האמריקני מאופיין במשחקי בייסבול, מרשמלו צלוי וירידים כפריים. לאחרונה יש לו מסורת חדשה: בריכות בלי מצילים, מחנות הזקוקים למדריכים ומסעדות נואשות למלצרים. למחסור הזה בעובדים יש השלכות רוחב רבות חשיבות, ומצבו של שוק העבודה הוא אינדיקטור חיוני להצלחת מאבקו של הפדרל ריזרב נגד האינפלציה – מזכיר אקונומיסט. תחילה ניתן היה להאשים את הקורונה במחסור בידיים עובדות, שכן פחות אמריקנים חיפשו עבודה. אבל המידע העדכני מגלה, כי המקור הוא המשק עצמו. שוק העבודה התרכך במקצת בשנה האחרונה, אך בצורה מדהימה הוא מתאושש במהירות חסרת תקדים. על כל מובטל יש 1.6 משרה פנויה – אומנם ירידה לעומת שתי משרות אשתקד, אך הרבה יותר מאשר ערב הקורונה. מאז פברואר 2020 נוספו 4 מיליון משרות. 84% מהמצויים בגיל התעסוקה (54-25) אכן עובדים, השיעור הגבוה ביותר מאז 2002 ורק נקודת האחוז אחת מתחת לשיא של כל הזמנים. מנקודת המבט של העובדים, זהו מצב רצוי. הגידול בשכר היה מהיר במיוחד במשרות במגזר השירותים שדרישות ההשכלה בהן נמוכות, מה שמסייע לצמצם את חוסר השוויון הידוע לשמצה. שיעור האבטלה של השחורים עמד באפריל על שפל של 4.7%. האם הישגים אלו שורדים כאשר המחסור בעובדים מעלה את המחירים? השכר לשעה עלה ביוני בשיעור שנתי של 4.4%, קרוב מאוד לשיעור האינפלציה; יש אף המצביעים על עלייה של 6%. חוזקו המתמשך של שוק העבודה מבטיח שה"פד" יחדש בסוף יולי את העלאות הריבית, לאחר הפסקה בחודש יוני; השווקים מתמחרים 92% סיכוי לעלייה של רבע נקודה. בחודש מרס חששו רבים שקריסתם של מספר בנקים תכניס את המשק כולו לטלטלה, אך מצבו של שוק העבודה ממשיך לחייב מדיניות מוניטרית מרסנת. האופטימיים מקווים ששוק העבודה יוכל להמשיך בדרך זו, תוך התקררות אך ללא עלייה חדה באבטלה, והם מצביעים על מספר נקודות. כך למשל, בחודש מאי היו 9.8 מיליון משרות פנויות, ירידה של 1.6 מיליון לעומת אשתקד. במצב האידיאלי, המעסיקים לא יקלטו ולא יפטרו; הביקושים יצטמצמו; עליית השכר תואט אך הוא לא יירד. במידה מסוימת, מסכים אקונומיסט, זה מה שקורה. הגישה הפסימית היא שההתקררות אינה מספקת. ה"פד" העלה את הריבית בצורה אגרסיבית בשנה האחרונה וחלק מן ההשלכות טרם הורגשו במלואן. במקביל, כל עוד שוק העבודה נותר הדוק והאינפלציה גבוהה בצורה עקשנית, אין לבנק המרכזי ברירה אלא להדק עוד יותר. לא הרבה נשבר עד כה, אך הלחץ גובר.