דונלד טראמפ מחמיא בפומבי לסמכותנים כמו ולדימיר פוטין ומוחמד בן סלמאן, ובמובנים רבים הוא שלט כמותם: העשיר את עצמו, דרס נורמות אתיות, ניסה לשלוט אישית על הצבא ובתי המשפט, נאחז בכוח בכל מחיר. לכן, היה זה רק הולם שהוא קיבל הודעה לפיה ייתכן שיואשם בקרוב דווקא בידי תובע בעל ניסיון רב בחקירת הגרועים שבעריצים ובפושעי המלחמה בעולם – כותב פרופ' גארי באס מאוניברסיטת פרינסטון בניו-יורק טיימס. הפרקליט המלווה ג'ק סמית היה תובע מכובד בוושינגטון, טנסי וניו-יורק, אך יש לו ניסיון ייחודי משתי משימות רבות סיכונים כתובע על פשעי מלחמה: בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובחקירה בקוסובו. במשך כמה שנים מרשימות בהאג, הוא פיקח על חקירותיהם של פקידים וחברי מיליציות אשר הואשמו בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. שני חזונות מנוגדים של משפט לאומי ובינלאומי מופיעים בחקירותיו של סמית נגד טראמפ, סבור באס. האחד: אפילו נשיאים וראשי ממשלה כפופים למרות החוק. השני: בפועל יכולים בעלי עוצמה כאלה להבטיח לעצמם חסינות באמצעות הכפשת הצדק, גיוס תומכיהם ואיום באלימות. מתחים אלו עיצבו את ההיסטוריה של התובעים בבית הדין הבינלאומי, מבליטים את הישגיו של סמית שם וכבר ניכרים בנסיונותיו של טראמפ לחמוק משלטון החוק. נתחיל עם האידיאלים. ארה"ב עמדה בראש בתי המשפט בנירנברג ובטוקיו, אשר שפטו את הפושעים הגרמנים והיפנים לאחר מלחמת העולם השנייה וקבעו שמעשיהם לא היו פעולות חסינות של המדינה אלא פשעים אישיים. לאחר המלחמה הקרה הופעלו עקרונות אלו בנוגע ליוגוסלביה, רואנדה ועוד. סמית יישם אותם כתובע בגין פשעי המלחמה שבוצעו בקוסובו בשנים 2000-1998. ביוני 2020 הודיע סמית שהוא מבקש להעמיד לדין את האשים תאצ'י, אז הנשיא הפופולרי של קוסובו, שהיה בדרכו לפסגה בבית הלבן עם טראמפ ועם עמיתו הסרבי. תאצ'י, שהיה מפקד גרילה בזמן המלחמה, חזר הביתה, התפטר וכיום כלוא בהאג לקראת משפט על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הצפוי להימשך מספר שנים. העמדתם לדין של מנהיגים לאומיים פופולריים היא תמיד עניין קשה ומסוכן, מציין באס. רודנים מושחתים דורשים לעיתים קרובות חסינות כתנאי להעברת השלטון, מה שמסביר מדוע משפטים על שחיתות נפוצים יותר מאשר הליכים רבי רושם כמו נירנברג וטוקיו, אשר התאפשרו משום שבעלות הברית עמדו על-כניעה ללא תנאי.