אשמים רבים נושאים באחריות לאסון השטפונות בלוב בשבוע שעבר, בו נספו 20,000 בני אדם ואלפים נעדרים. הסערה בים התיכון מוטטה שורה של סכרים ליד עיר החוף דֶרְנָה, וחלקים ניכרים ממנה עודם מוצפים. אלפי גופות נערמות ברחובות ויוצרות סכנת מגיפות. רבבות בני אדם איבדו את בתיהם. האסון מן השמים הוכפל בשל המחדלים על הארץ, מצטט וושינגטון פוסט את התושבים המקומיים. לוב העשירה בנפט עוברת ממשבר למשבר מזה עשר שנים, מאז שהפיכה פרו-דמוקרטית הפילה וחיסלה את מועמד קדאפי. המדינה קרועה לשניים: ממשלה חלשה במערב ובבירה טריפולי ומורדים במזרח. התוצאה היא הזנחה של תשתיות חיוניות, כולל שני סכרים גדולים שהוקמו לפני יובל בידי חברה יוגוסלבית בעמק הנהר שמעל דרנה. כבר אשתקד הזהירו מומחים, כי הם לא יעמדו בשטפונות מסיביים. "כבר בשנים 2014-2011 היו חששות לגבי מצב התשתיות בלוב", אומרת מרי פריצג'רלד, מומחית לענייני המדינה. "ואז לוב נכנסה למלחמת אזרחים בת שש שנים ותשתיות רבות נפגעו במהלכה. בשלוש השנים האחרונות יש ממשלות יריבות ואליטות בשני חלקי המדינה, שאתגרי הענק בתחום התשתיות אינם נמצאים בראש סדר העדיפות שלהן". כך הונחו היסודות לאסון. הלובים סבלו משנים של קרבות והפסקות אש קצרות. לאחר הפלתו של קדאפי הפכו ערי המדינה למעוזים של מיליציות ושבטים יריבים. על דרנה השתלט דאעש לפרק זמן קצר ב-2014. חוסר היציבות הוא גם תוצאה של מעורבות גורמים חיצוניים, אשר החלה עם התערבות נאט"ו ב-2011 במטרה להגן על אזרחים מפני משטר קדאפי. לשם כך הפציצו מדינות המערב מטרות בלוב ולאחר מכן התערבו בסכסוך לטובת קואליציה של קבוצות שבטיות. לוב ירדה מעל סדר היום העולמי כאשר פרצו העימותים האלימים בסוריה ותימן, אך אין זה אומר שהמעצמות הזרות אינן ממשיכות להשפיע על המתרחש בה. טורקיה וקטר תמכו בממשלת טריפולי המוכרת בידי האו"ם, בעוד מצרים, איחוד האמירויות ורוסיה (ובמידה מסוימת צרפת) תמכו בלוחמים שבמזרח בראשות הגנרל חליפה חיפטר. גורלם של הלובים היה משני מבחינתן של מדינות אלו: קטר והאמירויות ניהלו בה את מאבקן הגיאו-פוליטי, רוסיה וטורקיה השתמשו בה כמגרש ניסויים לשכירי חרב. לאחר משבר ההגירה ב-2015, התמקדו ממשלות אירופה בבלימת ספינות המהגרים שיצאו מהמדינה. ארה"ב הפגינה אדישות. דונלד טראמפ גינה את הפלתו של קדאפי ושלל כל מחויבות עתידית ללוב. בנגזי, מוקד הכוח העיקרי במזרח לוב, תפסה מקום בזירה הפוליטית האמריקנית כמילת קוד להיסטריה הרפובליקנית סביב הריגתם בה של ארבעה דיפלומטים אמריקנים. במקביל, משלחת דלת אמצעים של האו"ם ניסתה להשיג הבנות כלשהן בין הצדדים הלוחמים, בעוד התמיכה הזרה מעודדת אותם להמשיך להילחם. האסון הנוכחי מספק הזדמנות לאתחול מחדש, סבור הפוסט. "אחרי שנים של התייחסות ללוב כאל בעיה שיש להכיל ולרסן, יש כעת לארה"ב הזדמנות ליצור קשר ישיר עם תושבי לוב", אומר איתן שורין, דיפלומט לשעבר ששירת בה, בציינו את התחייבות ממשל ביידן לסייע. גם האיחוד האירופי מזרים סיוע הומניטרי. הלובים מצידם מביעים ספקנות. הרשתות החברתיות במדינה כבר עמוסות בביקורת על ממשלות אירופה. הטענה היא שההתערבות הפעילה של אירופה בפוליטיקה הלובית סייעה ליצור את הפוליטיקאים המושחתים המואשמים באחריות לאסון, ושאותה אירופה עצמה נעלמה כאשר יכלה באמת לעזור. משקיפים אחרים חוששים מה ייעשה בכספי הסיוע: מבחינת הפוליטיקאים המקומיים, הם טוענים, מדובר בפרק נוסף במאבק על כסף וכוח.