מי ישלוט ברצועה ביום שאחרי חמאס, אם ישראל תצליח למוטט את שלטונו? רבים, במיוחד בין בעלות בריתה של ישראל, מסתכלים לעבר הרשות הפלשתינית, אשר סולקה מן הרצועה ב-2007. אבל לא נראית שהיא בכלל מסוגלת, טוען אקונומיסט. למען האמת, איש אינו בטוח שאחרי המלחמה היא תשלוט אפילו ברמאללה.
הרשות אמורה הייתה להיות הבסיס למדינה עתידית, אך הסיכויים להקמתה נמוגו - כמו גם האמון ברש"פ, בראשותה של מחמוד עבאס (אבו מאזן) בן ה-87 ונתפסת כמושחתת ובלתי מתפקדת. אבו מאזן נבחר ב-2005 לכהונה בת ארבע שנים - ומאז הוא שם. "מיכל הלגיטימיות של הרשות כמעט ריק. אם הם לא ממש ישנו כיוון ובמהירות, כל העסק יקרוס", אומר סלאם פיאד, לשעבר ראש הממשלה.
בין היתר משום שלא יכלה להגן על תושבי יהודה ושומרון מפני מתקפות של
מתנחלים והרחבת ההתנחלויות, איבדה הרשות את השליטה בביטחון לטובת קבוצות חמושות כמו ה"כתאיב" בג'נין ו"גוב האריות" בשכם. הטבח שביצע חמאס, התגובה הישראלית רבת העוצמה ועלייה במתקפות המתנחלים - כל אלו החלישו אותה עוד יותר. בסקר בחודש ספטמבר אמרו 53% מן הפלשתינים, כי מאבק מזוין נגד ישראל הוא הדרך הטובה ביותר להקים מדינה, לעומת 20% בלבד שהעדיפו מו"מ.
הפופולריות של חמאס גוברת עם ריבוי, תמונות הנפגעים בעזה, בעוד זו של הרש"פ שוקעת. תמונות בית החולים אל-אהלי (אשר לא נפגע מאש ישראלית אלא מפלשתינית) עורר זעם ביהודה ושומרון - לא נגד ישראל אלא נגד הרשות. אלפים צעדו לעבר המתחם הנשיאותי ברמאללה וחזרו על הקריאה מימי האביב הערבי: "העם רוצה שהנשיא יפול". תנועת הפתח, עמוד השדרה של הרשות, נקרעת במאבקי ירושה פנימיים.
מקורביו של אבו מאזן טוענים שקריסת חמאס בעזה תאפשר לרשות לחזור לשליטה בה; אבל רבים מאנשי השטח אומרים שהתוצאה תהיה קריסה של הרשות. אפילו מי שאינם אוהבים במיוחד את חמאס, לא מתלהבים מהאפשרות שיסולק בידי ישראל - מדווח אקונומיסט. הם דוחקים באבו מאזן להקים ממשלת אחדות של פתח וחמאס: הראשון יתן לגיטימציה בינלאומית, והשני - את אהדת הרחוב המקומי.
משבר כלכלי מעצים את משבר הלגיטימיות של הרש"פ, שבעיני רבים מן הפלשתינים היא פשוט מקור למשכורות ולמשרות בשירות הציבורי - אותן אין היא מסוגלת לספק. בשבועות הקרובים עליה לשלם משכורות לעובדיה, כולל 34,000 אנשי מנגנוני הביטחון, אך נראה שבידיה רק מחצית מהכסף, בין היתר משום שישראל אינה מעבירה את כל הכנסות המכס המגיעות לה. המשבר יחמיר עוד יותר, משום שבשל המלחמה סגרה ישראל את כל המעברים ליו"ש ואינה מאפשרת לאלפי פלשתינים לעבוד בשטחה (ולשלם מס הכנסה לרשות).
אנשי ביטחון כבר הואשמו בידי קרובים וידידים בכך שהם משרתים את הכיבוש הישראלי. במקרים רבים הם אינם מתפטרים מסיבה אחת ויחידה: השכר החודשי, וכעת הוא מצוי בסכנה ממשית. אם המצב יימשך, רבבות אנשי ביטחון ושוטרים עלולים שלא להגיע לעבודה, ואחדים מהם יגויסו בידי חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בכל מקרה, קשה לראות כיצד כוחות ביטחון בלתי אהודים ובלתי משולמים יתייצבו בעמדותיהם אם מפגינים ינסו לתפוס את ארמון הנשיאות.