ברמה הבסיסית, הדבר דורש שינוי באופן בו ארה"ב חושבת על עוצמה. הממשל הנוכחי מאמין שעוצמה בינלאומית תלויה בכלכלה מקומית חזקה, ושהכוח הכלכלי נמדד לא רק בגודל או ביעילות, אלא גם באופן בו הוא פועל לטובת כל האמריקנים ושהוא חופשי ממצבי תלות מסוכנים. אנחנו מבינים גם שהעוצמה האמריקנית מצויה גם בבריתות, אך שיחסים אלו – שרבים מהם בני שבעה עשורים – זקוקים לעידכון ותמרוץ אל מול אתגרי ההווה.
אנחנו מבינים שארה"ב חזקה יותר כאשר שותפיה חזקים יותר, ואנחנו מחויבים לסייע ברחבי העולם בפתרון בעיות דוחקות שמדינות אינן יכולות להתמודד עימן לבדן. אנחנו מכיריך בכך שוושינגטון שוב אינה יכולה להרשות לעצמה גישה מבולגנת לשימוש בכוח צבאי, גם כאשר ריכזנו מאמץ ניכר להגנת אוקראינה ולהדיפת התוקפנות הרוסית. ממשל ביידן מבין את המציאות החדשה של הכוח. ולכן נותיר אחרינו ארה"ב חזקה מכפי שקיבלנו.
לאחר המלחמה הקרה, ארה"ב לא העניקה משקל מספיק להשקעה בגמישות כלכלית מבית. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה היא קידמה מדיניות של השקעות ציבוריות נרחבות, כולל מחקר ופיתוח ובמגזרים אסטרטגיים. מדיניות זו הובילה להצלחתה הכלכלית, אך עם הזמן ארה"ב נסוגה ממנה. הממשל עיצב מדיניות סחר ומיסים שלא שמה דגש מספיק על העובדים בארה"ב ועל כדור-הארץ.
משקיפים רבים סברו שהיריבויות הגיאו-פוליטיות יפנו את מקומן לשילוב כלכלי, ורובם האמינו שהמדינות החדשות הנכנסות למערכת הכלכלית הבינלאומית, יתאמו את מדיניותן כדי לשחק לפי כלליה. כתוצאה מכך, המשק האמריקני פיתח נקודות תורפה מדאיגות. בעוד שעל פני השטח הוא שגשג, מתחת לפני השטח נעלמו קהילות שלמות. ארה"ב הפסיקה להוביל במגזרי ייצור חיוניים. היא לא השקיעה כראוי בתשתיות שלה. מעמד הביניים חטף מכה.
ביידן העניק עדיפות להשקעות ביזמות ובעוצמה תעשייתית מבית – מה שקיבל את הכינוי "ביידנומיקס" [כלכלת ביידן]. ההשקעה הציבורית אינה בוחרת בין מנצחים למפסידים ואינה מיועדת לשים קץ לגלובליזציה. היא מאפשרת לעשות יותר מאשר ההשקעות הפרטיות, והיא מקדמת את יכולתה של ארה"ב לבנות צמיחה מכילה, לבנות עמידות ולהגן על הביטחון הלאומי – טוען סליבאן.
בעשורים האחרונים, שרשרת האספקה של ארה"ב במחצבים חיוניים הפכה להיות תלויה במידה רבה בשווקים בלתי צפויים בחו"ל, שרבים מהם נשלטים בידי סין. בשל כך פועל הממשל ליצור יותר שרשרות אספקה אמינות עם שותפים ובעלי ברית במגזרים חיוניים – כולל מוליכים למחצה, תרופות, ביוטכנולוגיה, מחצבים חיוניים וסוללות – כך שארה"ב לא תהיה פגיעה לתנודות במחירים או באספקה. גישתנו מתעדפת מחצבים החשובים לכל היבטי הביטחון הלאומי, מתוך הבנה שתקשורת, אנרגיה ומחשוב חיוניים כמו מגזר ההגנה המסורתי. כל אלו שמים את ארה"ב בעמדה טובה יותר להדוף נסיונות של גורמים זרים להגביל את גישתה לתוצרים חיוניים.
כאשר הממשל הנוכחי נכנס לתפקידו, מספר סליבאן, התברר לו כי למרות שהצבא האמריקני הוא החזק ביותר בעולם – בסיסו התעשייתי סובל מנקודות תורפה משמעותיות. לאחר שנים של תת-השקעות, הזדקנות כוח האדם ושיבושים בשרשרת האספקה, מגזרים ביטחוניים חשובים נחלשו ואיבדו תנופה. ממשל ביידן בונה אותם מחדש, ועושה הכל מהשקעה בבסיס התעשייתי של צי הצוללות ועד ייצור יותר תחמושת חיונית, כך שארה"ב תוכל לעשות את הדרוש כדי לשמר את ההרתעה באיזורים תחרותיים. הממשל משקיע בהרתעה גרעינית כדי להבטיח את המשך יעילותה, אל מול הארסנל הגדל של המתחרים, תוך שהוא מאותת על נכונותו לשאת ולתת איתם על הגבלת החימוש אם ירצו. הוא גם משתף פעולה עם רוב מכוני המחקר והחברות כדי להבטיח את שעליונותה הקונבנציונלית של ארה"ב מנצלת את הטכנולוגיות החדישות ביותר.
ממשלים עתידיים עשויים לחלוק על ממשל ביידן בנוגע לפרטים של חיזוק המקורות הפנימיים של הביטחון הלאומי וזהו נושא לגיטימי לדיון. אבל בעולם תחרותי יותר, לא יכול להיות ספק שוושינגטון צריכה לשבור את הגבולות בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ, ושהשקעה ציבורית ניכרת היא מרכיב מרכזי במדיניות חוץ – טוען סליבאן. הממשל עושה זאת בשותפות עם המגזר הפרטי, בעלות בריתה של ארה"ב ובדגש על טכנולוגיות מהפכניות.