בשנות ה-1990 עסקה מדיניות הביטחון האמריקנית בעיקר בשאלה האם וכיצד להתערב במדינות קרועות מלחמה כדי למנוע מעשי זוועה המוניים. אחרי 9/11 העבירה ארה"ב את התמקדותה לארגוני טרור, והסיכוי של עימות בין מעצמות גדולות נראה מרוחק. זה התחיל להשתנות עם הפלישות הרוסיות לגאורגיה (2008) ואוקראינה (2014), כמו גם המודרניזציה הנרחבת של הצבא הסיני והפרובוקציות הגוברות שלה. אבל סדרי העדיפות של ארה"ב לא הותאמו במהירות הדרושה לאתגר של מניעת תוקפנות מצד מעצמה גדולה ותגובה אם כזו מתרחשת. היועץ לביטחון לאומי בממשל ביידן, ג'ייק סליבאן, עומד על מדיניות החוץ העדכנית של ארה"ב במאמר מקיף ב-Foreign Affairs.
הנשיא ג'ו ביידן נחוש בדעתו לבצע את ההתאמה. הוא סיים את מלחמת אפגניסטן, הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, ושחרר את ארה"ב ממעשי איבה פעילים לראשונה מזה שני עשורים. אין ספק שזה היה שינוי כואב, במיוחד לאפגנים ולחיילים ששירתו שם. אבל הוא היה חיוני, טוען סליבאן, כדי להכין את צבא ארה"ב לאתגרים הבאים. אחד מאתגרים אלו התממש מהר מהצפוי בדמות פלישתה של רוסיה לאוקראינה; אם ארה"ב עדיין הייתה באפגניסטן, קרוב לוודאי שרוסיה הייתה עושה כל שביכולתה לסייע לטליבאן לפגוע בה ולמנוע את מיקוד תשומת הלב באוקראינה. במקביל, ארה"ב ממשיכה להילחם בטרור באפגניסטן (שם חיסלה את מנהיג אל-קאעידה, איימן אל-זוואהירי) ובמדינות אחרות כמו סומליה וסוריה.
ביחס למזרח התיכון באופן כללי, ביידן ירש אזור בלחץ – מגדיר סליבאן. הנוסח המקורי של המאמר, שנכתב לפני 7 באוקטובר, הדגיש את ההתקדמות באזור אחרי שני עשורים של מעורבות אמריקנית בעירק, המסע של נאט"ו בלוב, מלחמות אזרחים, משברי פליטים, עליית דאעש, הפיכות והפיכות נגד וקריסת היחסים בין מדינות מפתח. הוא תיאר את המאמצים של הממשל לחזור לגישה מדינית אמריקנית מסודרת, המעדיפה להרתיע תוקפנות, להרגיע עימותים ולפרוס באזור פרויקטים משותפים כולל בין ישראל למדינות ערב.
הייתה התקדמות ממשית: הפסקת אש בתימן, רגיעה בעימותים אחרים, המסדרון הכלכלי עליו הודיע ביידן מהודו לישראל דרך סעודיה, האמירויות וירדן. הנוסח המקורי הדגיש שמדובר בהתקדמות שבירה ושנותרו אתגרים מהותיים, כולל המתחים בין ישראל לפלשתינים והאיומים מצד אירן. 7 באוקטובר הטיל צל על תמונת האזור כולו, וההשלכות טרם התבררו במלואן, כולל הסכנה של הסלמה איזורית משמעותית. אך הגישה המסודרת למזרח התיכון נותרה בליבת המדיניות האמריקנית ובתגובתה למלחמת חרבות ברזל, מדגיש סליבאן.
כפי שהדגים ביידן בביקורו בישראל (18 באוקטובר), ארה"ב תומכת בצורה ברורה בישראל, כאשר היא מגנה על אזרחיה ועל עצמה מפני טרוריסטים ברברים. ארה"ב עובדת בצמוד לשותפותיה באזור כדי להבטיח את העברת ו הסדירה של הסיוע ההומניטרי לאזרחים הפלשתינים ברצועת עזה. ביידן הבהיר שוב ושוב, שארה"ב תומכת בשמירה על חיי אזרחים ובכיבוד חוקי המלחמה.
חמאס, שביצע זוועות נוסח דאעש, אינו מייצג את העם הפלשתיני ואת זכותו לכבוד ולהגדרה עצמית. ארה"ב מחויבת לפתרון שתי המדינות. הדיונים עם ישראל וסעודיה על נורמליזציה ביניהן תמיד כללו הצעות משמעותיות לפלשתינים. אם תהיה הסכמה, מסגרת זו תבטיח שהמסלול לשתי מדינות נותר אפשרי, עם צעדים משמעותיים וקונקרטיים בכיוון זה בידי כל הצדדים.
ארה"ב ערה לכך שהסכסוך הנוכחי עלול להתדרדר לסכסוך איזורי. היא פעלה בצורה דיפלומטית אינטנסיבית וחיזקה את נוכחותה הצבאית באיזור. מאז נכנס הממשל לתפקידו, הוא פעל בצורה צבאית במידת הצורך כדי להגן על החיילים האמריקנים. ארה"ב מחויבת להבטיח שלאירן לעולם לא יהיה נשק גרעיני. כוח צבאי מעולם לא היה העדיפות הראשונה שלה, אך ארה"ב מוכנה להשתמש בו בשעת הצורך כדי להגן על חייליה והאינטרסים שלה באזור חשוב זה.