צבאות עשויים להתקשות לנהל מלחמה בודדת מבלי לרשת מהמסלול. ישראל מנהלת כעת ארבע מלחמות, המתנגשות זו בזו; ריכוז מאמץ באחת מהן עלול לפגוע באחרות, מנתח אקונומיסט. בנימין נתניהו צודק באומרו שהשלב הקרקעי בעזה יהיה ארוך וקשה, מוסיף העיתון.
המטרה הראשונה היא להרוס את חמאס, דהיינו: למחות את התשתית הצבאית שלו ולהרוג כמה שיותר ממפקדיו ולוחמיו. לאחר המתקפה הנרחבת שלו שמטרתה הייתה לרצוח יהודים, ישראל אינה יכולה להמשיך במדיניות של שמירת תוקפנותו ברמה סבירה על-ידי שילוב של כסף והרתעה. כל עוד חמאס בשלטון, ישראלים לא יחושו בטוחים והמפונים לא ישובו לבתיהם. חמאס השפיל את המודיעין וצה"ל; כדי להפחית את סיכוייה של מתקפה דומה, ישראל חייבת לשקם את ההרתעה. ולבסוף: כל עוד חמאס בשלטון, לא ייתכן תהליך שלום ושני העמים יסבלו מכך.
המטרה השנייה היא לשחרר את 220 החטופים, מטרה זו צפויה להכביד על הלחימה, מעריך אקונומיסט. חמאס השתמש באפשרות של שחרור חטופים כדי לעכב את המתקפה הקרקעית, וינסה לעשות זאת גם כעת, בתקווה לשבש את המתקפה ולגרום לצה"ל לרסן את עצמו. ידיה של הממשלה אינן חופשיות בנושא החטופים, בשל הרגישות הציבורית העצומה שלו.
המטרה השלישית היא להקטין למינימום את מספר האבידות – הן חיילים ישראלים והן אזרחים פלשתינים. אם חיילים רבים ייהרגו, הדבר עלול לסכן את המבצע. אם האבידות האזרחיות ייערמו, יגבר הלחץ הבינלאומי להפוגות הומניטריות והפסקת אש כוללת. בעבר גרמה עובדה זו להיכנס מהר וחזק; הפעם המטרה היא להרוס את מערכת המנהרות של חמאס וזה יארך חודשים רבים.
אבל השעון כבר מתקתק במהירות, לנוכח המשבר ההומניטרי המחמיר. ישראל מנסה ליצור קלף מיקוח לשחרור החטופים באמצעות מניעת הכנסת דלק כלשהו לרצועה. יש לה התלבטות, כי הגנרטורים של בתי החולים משמשים גם לתאורה ואוורור במנהרות חמאס. היא גם עודדה מעבר המוני לדרום הרצועה, שם תנאי החיים איומים ונוצר איום ממשי לחיי האזרחים. ישראל מכירה בחובתה לפעול בהתאם לדיני המלחמה, וכדי שתוכל להמשיך לפעול – יהיה עליה למצוא דרכים לסייע לאזרחים, גם אם הדבר יקשה על חיסול חמאס ושחרור החטופים.
המטרה הרביעית היא להניח את היסודות לאתחל תהליך השלום, אשר נתקע במשך שנים. נכון לעכשיו הרעיון נשמע בלתי אפשרי לרבים בשני הצדדים, אבל אסטרטגים ישראלים סבורים שיהיה צורך באפשרות של שלום אמיתי כדי ליצור יציבות ארוכת טווח. הדבר יצריך לכל הפחות את תמיכתן של כמה ממדינות ערב, בעיקר אלו החתומות על הסכמי אברהם. ארה"ב תפעיל את השפעתה ותלחץ עליהן להעניק כסף ותמיכה דיפלומטית. יש אפילו הרואים בחזונם את מדינות ערב מספקות ביטחון בעזה לאחר יציאתה של ישראל.
בכמה מובנים רבות ממדינות ערב נמצאות לצידה של ישראל, למרות שלעולם לא יודו בכך בפומבי. הן מתעבות את חמאס ואירן וישמחו לראות אותו נופל, אבל אבידות אזרחיות גורמות להן לבעיות פנימיות. גם רבות ממדינות המערב מעוצבנות: למעלה ממחצית החטופים מחזיקים בדרכונים זרים והן חוששות מהקצנה של תושביהן המוסלמים.
אקונומיסט מסכם: מתקפת הקרקע של ישראל מנסה להשיג הרבה – אולי יותר מדי. נכון לעכשיו, מפקדי צה"ל נראים כאילו הם מנסים לרבע את המעגל בכך שהם נעים באיטיות ומכים בעוצמה. מגיע להם לנצח. יש להם כוח האש הדרוש כדי לנצח. אבל הם יתקשו להשיג את כל מה שמבוקש מהם. ייתכן שישראל תצטרך לבחור מה היא רוצה יותר מכל.