מאז התקפת האימים של חמאס מתנהל דיון בשאלת מידת אחריותה של אירן. ארה"ב וישראל אומרות שאין להן ראיה שאירן תכננה או אישרה את המתקפה, אבל אין ספק שהיא לכל הפחות אחראית מבחינה מוסרית למעשי הזוועה – כותב מקס בות, בעל טור בוושינגטון פוסט.
רבים קוראים כעת לבוא חשבון עם אירן על תמיכתה בטרור. אבל אומנם קל לדרוש להפסיק "לפייס" את טהרן, אך קשה הרבה יותר לקבוע מה לעשות. "יש לנו בעיה אסטרטגית עם אירן ואין לנו תשובה אסטרטגית", אומר הדיפלומט הוותיק אהרון מילר. זו כמובן אינה בעיה חדשה, מוסיף בות: ארה"ב מעולם לא באמת הגיבה על נטילת 50 דיפלומטים שלה בטהרן כבני ערובה ועל הפיגוע של חיזבאללה ב-1983 בו נרצחו 241 חיילים אמריקנים ו-58 צרפתים.
דפוס פעולה זה נמשך עד עצם היום הזה בידי נשיאים משתי המפלגות, כולל הניציים ביותר. ג'ורג' בוש הבן פלש לאפגניסטן ועירק, אך כאשר שלוחיה של אירן הרגו 603 חיילים אמריקנים בעירק – הוא סירב להרחיב את המלחמה אל מעבר לגבול (והפיל את סדאם חוסיין ובכך הועיל מאוד לאייתולות). דונלד טראמפ תכנן להפציץ את אירן בתגובה להפלת כטב"ם אמריקני, אך נסוג ברגע האחרון. הוא גם לא הגיב על מתקפה מסיבית על מתקני נפט סעודיים שמאחורי עמדה אירן.
הן תחת טראמפ והן תחת ג'ו ביידן תקפו שוב ושוב שלוחיה של אירן בסיסים אמריקניים בעירק וסוריה בטילים, מרגמות וכטב"מים. התגובה האמריקנית הקבועה הייתה מתקפות אוויריות מוגבלות על מיליציות פרו-אירניות בסוריה, כולל בשבוע שעבר. זוהי תגובה בטוחה ונטולת סיכון להסלמה – שגם אינה מונעת מאירן להמשיך את פעולותיה הרצחניות. אפילו במקרים הנדירים בהם פעלה בצורה ישירה יותר (הטבעת ספינות במפרץ הפרסי ב-1988, חיסולו של קסאם סוליימאני ב-2020), ארה"ב הקפידה שלא לפעול נגד מטרות בתוך אירן עצמה.
מדוע ארה"ב לא מפציצה את אירן? כי, כפי שאומר קצין מודיעין בכיר בדימוס. "כל נשיא מאז [ג'ימי] קרטר ועד ביידן רוצה להימנע ממלחמה קונבנציונלית עם אירן – לא משום שלא ינצח, אלא משום שעלולות להיות תופעות לוואי שאיש אינו רוצה ואיש אינו יכול לצפות במלואן". העיקרית שבהן היא החשש ששלוחיה של אירן – בעיקר החות'ים בתימן – יחסמו את מיצרי הורמוז שביציאה מהמפרץ הפרסי, אחד מנתיבי המים החשובים ביותר בעולם, ויגרמו למשבר אנרגיה עולמי שיכניס את ארה"ב ואירופה למיתון. בנוסף לכך, אירן יכולה להפעיל את חיזבאללה על 150,000 הטילים שברשותו – וזה הדבר האחרון שישראל רוצה, ודאי כעת.