במקביל למתקפה הקרקעית ברצועת עזה, מתחולל בישראל קרב פוליטי על ניהול המלחמה, מה יקרה אחריה ומי מקבל את ההחלטות. במרכזו ניצב בנימין נתניהו, העשוי כעת להיות האיש הלא נכון במקום הלא נכון בזמן הלא נכון – כותב אקונומיסט, אחד העיתונים החשובים ביותר בעולם. הדעה הרווחת היא שנתניהו איבד את אמונו של הציבור הישראלי ומתקשה לנהל בצורה יעילה את קבינט המלחמה. הוא גם מועמד לא סביר לקדם את רעיון שתי המדינות, אותו ארה"ב דורשת בגלוי בתמורה לתמיכתה בישראל. נתחיל עם דעת הקהל, מסביר אקונומיסט. נתניהו נתפס כאחראי בעיני רוב הציבור לכשלים שהובילו למתקפת חמאס. ראשי צה"ל והמודיעין עדיין נהנים מאהדה רבה, למרות אשמתם-שלהם במחדלים. לפי אחד הסקרים, מחצית מהציבור סומכים על מפקדי צה"ל בהובלת המלחמה, לעומת חמישית בלבד הסומכים על נתניהו והאלופים באותה מידה; מיעוט זניח סומך יותר על נתניהו. הדבר מכעיס את נתניהו ומעצים את הבעיה השנייה: חילוקי דעות בקבינט המלחמה. פקידים שנכחו בישיבותיו מדברים על "אווירה טראומטית". נתניהו תקף בפומבי את האלופים, מזכיר אקונומיסט את הציוץ על כך שלא קיבל התראה, אשר נמחק לאחר הביקורת העצומה שעורר, כולל מצד בני גנץ. חילוקי הדעות משפיעים על קבלת ההחלטות הצבאיות ומסבירים מדוע חיילי צה"ל ישבו בשטחי הכינוס במשך קרוב לשבועיים לפני שקיבלו את הפקודה לנוע. קצין בכיר אומר: "הצבא חטף מכה איומה, אבל כעת הוא ניצב על שתי רגליו. אי-אפשר להגיד את אותו הדבר על הממשלה". מטרות המלחמה המוצהרות של ישראל הן להרוס את יכולתו הצבאית של חמאס ולמוטט את שלטונו. אך כדי להשיג אותן, האלופים צריכים להיות מוכנים לחלל הריק שייווצר ביום שאחרי – והם מתלוננים שלא קיבלו שום הנחיה מן הדרג המדיני כיצד למנוע את שובו של חמאס. ישראל גייסה 360,000 חיילי מילואים במחיר עצום לכלכלה, והמפקדים צריכים לדעת מתי חלקם יוכלו לשוב לחיים האזרחיים. המאבקים הפנימיים פוגעים גם בתוכניות הרווחה לאזרחי ישראל, ובמיוחד לרבבות משפחות המפונים מן הדרום ומן הצפון. ראשי רשויות מקומיות מתלוננים שלא קיבלו סיוע כלשהו מהממשלה בארגון המגורים הזמניים. פרויקטור לנושא מונה רק כעת. בצלאל סמוטריץ' ניסה להסיט כספים מתוכניות רווחה לטובת מתנחלים ושאר מקורבים, מאשים אקונומיסט. נקודת התורפה הגדולה ביותר של נתניהו היא השלישית: הוא הפך לסמל לעוינות הנוקשה לפתרון שתי המדינות, בעוד מחויבות כלשהי של ישראל כלפיו חיונית כחלק מכל תוכנית ליום שאחרי. כך גם כדי להבטיח את המשך התמיכה האמריקנית ואת קיומם של הסכמי אברהם. בהעדרה של הכוונה ברורה מצד הממשלה, הממסד הביטחוני עושה את כל עבודת התכנון. הפתרון המועדף עליו לרצועה הוא שובה של הרשות הפלשתינית, אשר שלטה בה עד ההפיכה של חמאס ב-2007. ההנהגה הפלשתינית מצידה מבהירה, כי הדבר יחייב ערבויות ישראליות לחידוש התהליך המדיני לקראת פתרון שתי המדינות. אבל חלק מאנשי הימין הקיצוני בממשלתו של נתניהו מתנגדים לכל שיתוף פעולה עם הרשות. סמוטריץ' הודיע השבוע שהוא מקפיא את העברת כספי המיסים שישראל גובה עבורה, בטענה שבכירים בה תמכו במתקפת חמאס. כמה זמן יוכל נתניהו לשרוד? אקונומיסט מזכיר את ההפגנות הנרחבות נגד הממשלה לפני המלחמה, אך הללו כידוע הופסקו והממשלה הקפיאה בין היתר את חקיקת הרפורמה המשפטית. מרידה מבפנים אינה נראית ממשית כרגע, שכן הפלתו של נתניהו מחייבת רוב בכנסת בעד ראש ממשלה אחר ("אי-אמון קונסטרוקטיבי"), ולאיש אין כיום סיכוי להשיג רוב כזה. מקורבים לגנץ אומרים שהוא בולע את תסכולו לטובת המדינה. כרגע, נתניהו מחזיק מעמד. ישראל מסוגלת להילחם בעזה ואולי גם תפיל את חמאס. אבל באחד מרגעי המבחן הקשים ביותר בתולדותיה, לאיש העומד בראשה אין תשובות לגבי ההמשך.