קחו צעד אחורה מספיק רחוק, ותראו בדיוק מה מניע כיום את רוב הגיאו-פוליטיקה: אוקראינה רוצה להצטרף למערב, ישראל רוצה להצטרף למזרח תיכון חדש, רוסיה ואירן משתפות פעולה לבלום אותן. לרוע המזל, היו"ר החדש של בית הנבחרים, מייק ג'ונסון אינו מבין זאת ומנסה להתנות את הסיוע לישראל בקיצוץ תקציב רשות המיסים. תודה לאל שהוא לא היה היו"ר במלחמת העולם השנייה, כותב טום פרידמן בניו-יורק טיימס: הוא היה תומך במלחמה נגד גרמניה אבל לא נגד יפן, או שהייתה מתנה את "החכר והשאל" בסגירת רשות המיסים. אם זה נשמע כמו תפיסת עולם בלתי עקבית הפוגעת במנהיגותה של ארה"ב בעולם – אכן כך. ואם נראה שמנהיגי הרפובליקנים בבית הנבחרים הם קטני מחשבה בזמנים גדולים – אכן כך. משום שזהו רגע גדול, שניתן להשוות ל-1945 או ל-1989, טוען פרידמן. אם אוקראינה תגבר על רוסיה ותצטרף לנאט"ו – על צבאה רב היכולת, הייצוא החקלאי והעוצמה הטכנולוגית – תהיה זו דחיפה עצומה לאירופה מאוחדת וחופשית. אם ישראל תתומרן לשיחות על פתרון שתי המדינות ונורמליזציה עם סעודיה, יהיה זה צעד ענק למזרח תיכון חדש ובמרכזו חיזוק העתיד במקום עוינות העבר ביניהם ומול המערב. אם שני אלו יקרו, יהיה לעולם סיכוי טוב בהרבה להתמודד עם אתגרים כמו שינויי האקלים. אבל הכל יודעים, שמתקפת חמאס נועדה למנוע את הנורמליזציה ואת בידודה של אירן; ושוולדימיר פוטין יצא למלחמה כדי לבלום את הצטרפותה של אוקראינה לאירופה ואת בידודה של רוסיה. לרוסיה ואירן יש הרבה מן המשותף: הן לפוטין והן לעלי חמנאי אין הרבה מה להציע לעמיהם, למעט מלחמות דתיות-למחצה המאפשרות להם להישאר בשלטון. שניהם יורים על מדינות ששאיפותיהן מנוגדות לליבת הזהויות השלטוניות של מדיניותיהם. האוקראינים מוכיחים שאפשר להיות מדינה סלאבית, אורתודוקסית, משגשגת ובעלת אוריינטציה מערבית. ואילו נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, מולדת האיסלאם, תסלול את הדרך לנורמליזציה עם אינדונזיה, מלזיה ואולי פקיסטן, ותוכיח שיהודים ומוסלמים יכולים לחיות בשלום; אין מה שיבודד יותר את אירן. חמאס ידע שאם ישראל תגיע לנורמליזציה עם סעודיה בתנאים שיהיו מקובלים על הרשות הפלשתינית ויעניקו לרש"פ סיוע כספי משמעותי ויותר לגיטימציה – הרצועה בראשותו תהיה מבודדת לחלוטין. חמאס יצא למלחמה מתוך ידיעה שהיא תמיט מוות וחורבן לא רק על ישראלים רבים, אלא על פלשתינים חפים מפשע. מגעיל, קובע פרידמן. אירן ידעה אותו הדבר.