צה"ל נכנס לשטח מן הגיהנום מעשה ידיו. אחד מכל עשרה בניינים בעזה נהרס בהפצצות או בהפגזות ישראליות. הפלשתינים מדווחים על 8,000 הרוגים, רבים מהם ילדים. ברחבי העולם גוברת הקריאה להפסקת אש או להפסקת הפעולה הקרקעית. לאחר ששמעו פוליטיקאים ישראלים ובראשם בנימין נתניהו, רבים טוענים שמדובר בפעולות בלתי פרופורציונליות ובלתי מוסריות.
אלו הם טיעונים רבי עוצמה, אך הם מובילים למסקנה שגויה – מגיב אקונומיסט. ישראל גורמת אבידות אזרחיות רבות, חייבת לצמצם אותן למינימום ונראה שאכן עושה זאת; עליה לאפשר להכניס סיוע הומניטרי. אם ישראל תבחר לכבד מחויבויות אלו, הדרך היחידה לשלום היא בהפחתה דרמטית של יכולתו של חמאס להשתמש בעזה כמקור אספקה ובסיס לצבאו. למרבה הצער, הדבר מצריך מלחמה.
אקונומיסט מסביר, שיש להבין מה התחולל ב-7 באוקטובר. כאשר ישראלים מדברים על מתקפת חמאס כאיום קיומי, אין זה מהשפה ולחוץ. בשל הפוגרומים והשואה, לישראל יש אמנה חברתית מיוחדת: ליצור ארץ בה יהודים יודעים שלא ייהרגו משום שהם יהודים. ישראל כיבדה זמן רב מחויבות זו באמצעות דוקטרינה אסטרטגית של הרתעה, התרעה מוקדמת, הגנה על העורף ונצחונות מוחצים.
בשני העשורים האחרונים ישראל מתעלמת מכך שגם לפלשתינים מגיעה מדינה. בנימין נתניהו קידם את חמאס כדי לחבל בפלשתינים המתונים – מזימה צינית שמטרתה לאפשר לו לטעון שאין לישראל שותף לשלום. הפלשתינים הפכו למשהו שצריך לנהל בשילוב של כסף והרתעה, ומדי פעם מלחמה קצרה. ב-7 באוקטובר חמאס הרס את כל אלה: התוכנית של נתניהו, הדוקטרינה הביטחונית, האמנה החברתית. במקום ניצחון, ישראל הושפלה.
קריסת דוקטרינת הביטחון הובילה להפצצות כבדות על עזה, בניסיון לחדש את ההרתעה. ישראל רוצה ש-200,000 המפונים ישובו לבתיהם. להראות לאויביה הרבים שהיא עדיין יכולה להגן על עצמה. היא הגיעה למסקנה שחמאס הוא בלתי נסבל. הדרך היחידה אל מחוץ למעגל האלימות הזה היא הריסת שלטון חמאס – וזה אומר: להרוג את מנהיגיו הבכירים ולמחוץ את תשתיתו הצבאית. הרעיון שמלחמה שתגבה את חייהם של אלפים תוביל לשלום, נשמע מגוחך. בעבר כל סבב של אלימות הוביל לסבב נוסף, וסכנה זו קיימת גם כעת.
אולם, מדגיש אקונומיסט, כל עוד חמאס שולט בעזה – שלום אינו אפשרי. הישראלים יחושו חסרי ביטחון וממשלתם תנחית מהלומה מקדימה בכל פעם שחמאס יאיים; בתגובה הפלשתינים יקצינו עוד יותר. כדי לשנות מסלול, בתור התחלה יש צורך בהנהגה חדשה לשני הצדדים. נתניהו יודח בשל אחריותו למחדל, ומוטב מוקדם ככל האפשר, סבור העיתון. מחליפו יצטרך להציג דוקטרינה ביטחונית חדשה, כולל תוכנית שלום והשתלטות על המתנחלים. הפלשתינים יצטרכו מנהיגים מתונים עם מנדט דמוקרטי – מה שאין להם היום גם בגלל נתניהו וגם בגלל שמחמוד עבאס (אבו מאזן) סילק יריבים אפשריים.
השאלה היא כיצד למנוע מחמאס או יורשיו להשתלט שוב על עזה לפני שייבחרו מנהיגים חדשים. לכן, התנאי השני לשלום הוא כוח שיספק ביטחון בעזה – קואליציה בינלאומית בהנהגת ארה"ב ובה מדינות ערביות המתנגדות לחמאס ואירן. כל זה מוביל לתנאי שאין בלתו: מלחמה שתחליש את חמאס עד שמשהו טוב יותר יוכל לבוא במקומו. ישראל צריכה לכבד את החוק הבינלאומי, מה שיעניק לה את התמיכה הדרושה בחודשי הלחימה, ולמצוא את הכוח לאותת שלאחר המלחמה יתחדש תהליך השלום. נכון לעכשיו, זה אומר לאפשר הכנסת הרבה יותר סיוע הומניטרי ויצירת מרחבים מוגנים בדרום הרצועה, במצרים או בנגב.
הפסקת אש היא אויב של השלום, משום שהיא תאפשר לחמאס להמשיך לשלוט בעזה בהסכמה או בכוח, כאשר רוב הנשק שלו נותר ללא פגע. יש יותר הצדקה להפוגות הומניטריות, אבל גם הללו מחייבות סחר-מכר. הפוגות חוזרות ונשנות יגבירו את הסכנה שחמאס ישרוד. איש אינו יודע האם יגיע שלום לעזה, אך לטובת הישראלים והפלשתינים – יש לעשות כל מאמץ לשם כך. הפסקת אש תמנע אותו לחלוטין.