כאשר הנשיא ג'ו ביידן שיגר נושאות מטוסים למזרח הים התיכון, הייתה לו מילה אחת בלבד לאירן ובעלות בריתה: Don't. מאז היו מתקפות טילים וכטב"מים על כוחות ישראלים ואמריקנים מצד שלוחיה של אירן, אך נכון לעכשיו – ללא הסלמה. כנ"ל לגבי נאומו של חסן נסראללה (3.11.23). אבל מלחמת חרבות ברזל מעלה את הסכנה לעימות עם אירן, מדגיש אקונומיסט. ממשל בייידן נטש את גישת "לחץ מירבי" של ממשל טראמפ וניסה להפחית את המתחים עימה, אך כיום טהרן מסכנת את האינטרסים האמריקניים ופועלת בשיתוף פעולה עם רוסיה וסין. מה שמעלה את השאלה האם ביידן מסוגל לעצב אסטרטגיה חדשה למזרח התיכון.
מאז 7 באוקטובר אירן מעלה את המתח מבלי לגרום עימות כולל. נראה שלא היה לה קשר ישיר למתקפת חמאס; מתקפות מבודדות מצד חיזבאללה והחות'ים על ישראל ומצד מיליציות מקומיות על בסיסים אמריקנים בסוריה ובעירק, העלו את החום מבלי להגיע לנקודת רתיחה. אירן עסוקה כעת בקצירת פירות דיפלומטיים, כאשר העולם פונה מזוועות חמאס לסבלם של הפלשתינים. מדינות רבות קוראות לה להתערב – אם כדי למנוע את התרחבות העימות ואם כדי לסייע בשחרור החטופים. היא מקווה לטרפד את ההתקרבות בין ישראל לסעודיה ומדינות המפרץ, וצופה בהנאה בהפגנות האנטי-ישראליות במערב.
אולם, מדגיש אקונומיסט, מוקדם מכדי שאירן תוכל לחגוג. בוושינגטון מתחולל שינוי עמוק ומהיר במדיניות כלפיה. לאחר שלא הצליח לשקם את הסכם הגרעין, ממשל ביידן פנה לדיפלומטיה על אש קטנה. לפני 7 באוקטובר הושגו הבנות שבירות: אירן הורידה את רמת הריכוז של האורניום שהיא מעשירה וארה"ב הקלה בעיצומים. ייצוא הנפט האירני עלה מ-380,000 חביות ביום ב-2020 ל-1.5 מיליון כעת, בעיקר לסין. בספטמבר שוחררו חמישה בני ערובה אמריקנים תמורת הפשרת 6 מיליארד דולר של אירן בקוריאה הדרומית והעברתם לבנקים בקטר.
אי-אפשר להמשיך כעת בגישה זו. סיבה אחת היא הידוק שיתוף הפעולה בין אירן לרוסיה והעמקת הקשרים הכלכליים עם סין. "מבחינת אויבינו, מדינות ולא מדינות, הכל חלק מאותו מאבק", אמר השר אנתוני בלינקן לסנאט בשבוע שעבר. לדבריו, יש קשרים הדוקים בין יריביה הסמכותניים של ארה"ב. אירן מספקת לרוסיה כטב"מים המופעלים באוקראינה; השתיים משתפות פעולה בסוריה; רוסיה אירחה משלחת של חמאס; כוח וגנר עלול לספק לחיזבאללה טילי נ"מ מתקדמים. הקשרים עלולים להעמיק עוד יותר: בחודש שעבר פגו העיצומים של האו"ם על אירן, הסחר בטכנולוגיה לטילים בליסטיים עשוי להתרחב ואירן עשויה לספק לרוסיה טילים לשימוש באוקראינה.
כיצד תגיב ארה"ב לכל אלו? רפובליקנים בקונגרס רוצים שהממשל יהיה תקיף יותר. הסנאטור הבכיר לינזדי גראהם קרא לארה"ב להציב קו אדום, בכך שתכריז שהרג של חייל אמריקני בידי אירן או בעלות בריתה עלול להוביל למתקפה אמריקנית על אירן. הסנאטור מריו רוביו טען שנכון לעכשיו אין לארה"ב הרתעה מספיקה מול אירן. החוקר מארק דובוביץ מתלונן: "עברנו מלחץ מירבי להגנה מירבית על המשטר [האירני]".
ביידן מצוי במגננה, קובע אקונומיסט. קרוב לוודאי שיטיל עוד עיצומים, למרות ש"הלחץ המירבי" של טראמפ לא גרם לאירן לשנות את התנהגותה. המשטר שרד שנים ארוכות של בידוד כלכלי וגם שנה תמימה של מחאות ברחובות. אבל ביידן ויועציו יודעים שמכה צבאית על אירן תהיה הימור עצום. התקפה על המתקנים הגרעינים לכל היותר תעכב את הגעתה לפצצה, וקרוב לוודאי תצית מלחמה איזורית ממנה ארה"ב כה חוששת.
התוצאה היא, שדיפלומטיה מול אירן תמשיך להיות רעיון חי וקיים, ולו רק משום שהחלופות האחרות מושכות עוד פחות. החוקר ריי טאקיי סבור, שאירן הוכיחה שתוכנית הגרעין שלה תעמוד בפני כל הלחצים, ולכן לא נותרה אלא גישת הפיקוח על הנשק. אכן, אם אירן הייתה גרעינית – המלחמה בין ישראל לחמאס הייתה מפחידה עוד יותר. לכן, היא הופכת עסקה עם אירן לנחוצה עוד יותר – כמו גם לרחוקה עוד יותר.