בנימין נתניהו ספג ביקורת קשה על האסטרטגיה שהוביל: להשלים עם שלטונו של חמאס ברצועת עזה כתירוץ למניעת הקמת מדינה פלשתינית: הרי הפלשתינים עצמם מפולגים בין הרשות ביו"ש לבין חמאס ברצועה. חמאס נשבע להשמיד את ישראל ונתניהו נשבע להשמיד את חמאס, אך בפועל מאז 2009 – שני הצדדים מצאו תועלת זה בזה. למרבה האירוניה, מבקריו האמריקנים החריפים ביותר של נתניהו מאמצים בפועל את אותה אסטרטגיה כושלת, כאשר הם קוראים להפסקת אש מיידית לפני שחמאס הובס – טוענת ג'ניפר רובין, בעלת טור בכירה בוושינגטון פוסט. לאחר שלוש ההתנגשויות הגדולות הקודמות, חמאס נותר בשלטון – רק כדי לחולל את המלחמה הבאה ולמנוע פתרון של שלום בדמות שתי מדינות. סילוקו של חמאס, המקדיש את כל-כולו להשמדת ישראל, מן המשוואה כדי להעניק מדינה לפלשתינים, אינו עמדה קיצונית. להפך: יש על כך הסכמה נרחבת של רוב המומחים הרציניים למדיניות חוץ ומי שניהלו בעבר מצידה של ארה"ב את המו"מ במזרח התיכון. המלחמה מוכיחה שהישארותו של חמאס בשלטון מסכלת כל סיכוי לשתי מדינות, והיא עשויה להוריד מעל הבמה גם אותו וגם – להבדיל – את נתניהו וליצור פתח, קטן ככל שיהיה, להתקדמות לעבר ריבונות פלשתינית, סבורה רובין. יש צורך בכמה הבהרות, היא ממשיכה. ראשית, הצורך לחסל את חמאס אינו פוטר את ישראל מהחובה להגן ככל האפשר על אזרחים פלשתינים. שאלה פתוחה היא האם בפעולותיה בצפון הרצועה עמדה במחויבויותיה המוסריות והחוקיות. ארה"ב חייבת לדרוש מישראל להפריד בין מטרות צבאיות לאזרחיות, משימה העשויה להיות קלה יותר בדרום הרצועה. שנית, הנשיא ג'ו ביידן צריך להגביר את הלחץ על ישראל לתכנן את המעבר לממשל זמני שיוכל לפקח על שיקום הרצועה. שלישית, הממשל חייב לעמוד על צעדים ברורים לרפורמה ברשות הפלשתינית כהכנה למו"מ על הסדר קבע. ביידן אמר את הדברים הנכונים כאשר הדגיש שוב ושוב את פתרון שתי המדינות, אך ממשלו צריך לעבור מאמירות כוללניות להצעות ברורות, ללוח זמנים מוסכם ולדרישות פרטניות משני הצדדים (כגון מינוי יורש למחמוד עבאס ופירוק התנחלויות בלתי חוקיות). במאמרו בוושינגטון פוסט לפני שבועיים כתב ביידן, כי כעת זהו הזמן הנכון לסלול את הדרך לפתרון שתי המדינות. "ראשית, אסור שעזה תהיה אי-פעם פלטפורמה לטרור. אסור שתהיה עקירה כפויה של פלשתינים מעזה, לא כיבוש מחדש, לא מצור או סגר ולא צמצום של הטריטוריה. לאחר שהמלחמה תסתיים, קולותיהם של הפלשתינים ושאיפותיהם חייבים לעמוד במרכז השלטון בעזה. בעודנו שואפים לשלום, עזה והגדה המערבית צריכות להתאחד מחדש תחת מבנה שלטוני אחד, בסופו של דבר – תחת רשות פלשתינית מחודשת, בעוד כולנו עובדים על פתרון שתי המדינות". ואילו השבוע אמר היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סליבאן: "אנחנו משוכנעים שזה בדיוק הרגע בו עלינו לעבוד עם כולם באיזור. אנחנו חושבים שזה הזמן המתאים לסוג כזה של דיפלומטיה". מבקריו של ביידן חייבים להבין – טוענת רובין – שכל צעד לעבר ריבונות פלשתינית מתחיל בהרס חמאס. המשימה הקשה כל כך של יצירת שתי מדינות לשני עמים, יכולה לצאת לדרך רק עם חיסולו של חמאס, לא בהפסקת אש שתאפשר לחמאס להמשיך להילחם ולבצע עוד מעשי זוועה נגד ישראל. נכונות להשלים עם הישרדותו של חמאס זהה לגישה השגויה אותה הוביל נתניהו זמן רב מדי. עתיד בהיר יותר לשני הצדדים יתאפשר רק כאשר גם הוא וגם חמאס לא יוכלו להמשיך להציב מכשולים בדרך לשלום, מסיימת רובין.